הכנס "עושים שוק: שימור והחייאת שווקים" נערך היום במכללה האקדמית גליל מערבי בהשתתפות כ-150 אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה וסטודנטים לשימור.

את הכנס פתח ד"ר נדב קשטן, ראש החוג ללימודי שימור במכללה, בציון האזכור הראשון לפרופיל של עיר שנמצא בספרות מתוך האודיסאה: "אומרת נאוסיקה לאודיסאוס: דרך הכפר בחלקות אדמה מעובדת צעד בזריזות בעקבות הפרדות והרכב עם הנערות, ואני אראה את הדרך, כעבור זמן מה נגיע לעיר, היא מוקפת חומה גבוהה, נמל נאה משני עבריה, מבוא צר באמצע ובחול לאורך הדרך ספינות חטובות כי כל איש חונה בשוליה. מול מקדש פוסידון הנאה יש רחבת שוק (ביוונית: אגורה) מאבנים שהובאו בגרירה ושופצו בקרקע. את כלי הספינות השחורות מתקינים בה חבלים ומפרשים ומקציעים משוטים."

"אגורה" מוגדרת כהתכנסות של העם או של נציגיו ומקום מושבם של שופטים, מקום כיכר השוק וקומפלקס של מבני ציבור וסך פעולות הקניה והמכירה.

המושב הראשון של הכנס עסק בשווקים עתיקים בראי ההיסטוריה והארכיאולוגיה ובו הוצגה סקירה של השווקים בתקופה העות'מאנית בישראל והמקרה של השוק הנבטי בגן הלאומי ממשית. אחת הדרכים להחייאתו של הגן הלאומי בממשית, כך סיפרה גב' סאס פיאלקו מרשות הטבע והגנים, היתה הקמתו לתחיה של השוק הנבטי שהתקיים במקום מימי קדם. הפרויקט נוסד בשנת 1999 ומתקיים פעמיים בשנה במשך שבוע בכל פעם, כאשר בכל פעם מגיעים אליו כ-60 אמנים וסוחרים, יהודים וערבים, יחד עם משפחותיהם ומתגוררים במקום לכל משך הפעילות של השוק.

העיקרון החשוב ביותר עליו ניסתה לשמור פיאלקו כאשר ייסדה את השוק המחודש הוא האותנטיות של המסחר הנבטי ולשם כך פנתה לסוחרים פלסטינאים מאזור חברון ולשמחתה כמה מהם הסכימו להשתתף בשוק הראשון אליו הגיעו כ-150 מבקרים. בשנה האחרונה השוק כבר זכה ל-30,000 מבקרים אשר חוזרים למקום שנה אחרי שנה יחד עם ילדיהם ונכדיהם. בהיבט השימור של המקום מציינת פיאלקו כי אחד האתגרים הגדולים שלהם כעת הוא הקונפליקט בין הצורך בשמירה על שלמות הממצאים הארכיאולוגיים במקום לבין הפחת החיים המחודשת והנגשתו של האתר לציבור הרחב.

המושב השני של הכנס עסק בשווקים העות'מאניים של יפו וגב' שרון בנד חברוני, עסקה בהרחבה בשיקום שוק הפשפשים של יפו שעליו הייתה אמונה במסגרת תפקידה בעיריית ת"א-יפו. שיקום השוק החלה בשנת 2007 בתקופה בה 40% מהחנויות בו היו סגורות והפשע והסמים נראו בכל סימטה, בלילה וביום. רנד סיפרה על עבודת השטח שהעירייה עשתה בשיתוף עם הסוחרים במקום, שיקום תשתיות ותברואה, פעולות לעידוד עסקים חדשים ועוד.

בנד טוענת שהגורמים השליליים שהיו ממוקמים בסמטאות עזבו מעצמם ברגע שהאזור התחיל להתחדש ולהיות פעיל ומואר. נקודה חשובה נוספת היתה הבלמים שהעירייה שמה לעצמה על מנת לא לאבד את הצביון הייחודי של שוק הפשפשים והגדירה לדוגמא מספר מקסימום של מסעדות בכל רחוב ורחוב וברגע שהגיעו לסף יצאה הנחיה לא לאשר יותר רישיונות עסקים לעסקים מאותו ענף. פעולה מרשימה שנעשתה ללא צורך באישור תוכנית מתאר ומראה לדעתי את הגמישות והכוח של מערכת התכנון העירונית בעיריית ת"א-יפו.

צילי גלעדי, שהיתה עד לאחרונה מפקחת השימור בעכו העתיקה מטעם רשות העתיקות, הציגה את פעולות השיקום שבוצעו בשוק הטורקי של העיר מטעם החברה הכלכלית לעכו ואת אלו שבוצעו בשוק הלבן מטעם החברה לפיתוח עכו העתיקה (שניהם בליווי מקצועי של רשות העתיקות), ושיתפה את משתתפי הכינוס בהתלבטויות בין שימור מחמיר לבין דרישות המודרניזציה בהליך השימור של השווקים.

כמו כן סיפרה על גורלו של השוק הטורקי בעיר אשר נרכש על ידי יזמים פרטיים ואלו הזמינו תכנון מחודש לשיפוץ של המבנה בהגדרה "שלא תהיה תחושה שאתה בעכו", ושיהיו בו חנויות בוטיק מנותקות ועיצוב אוונגרדי. למרבה השמחה, אנשי רשות העתיקות הצליחו לשכנע את היזמים כי במקרה הנדון "פחות זה יותר" ומוטב כי ההתערבות במרחב הבנוי תהיה מינימלית ככל הניתן – כמובן מה ששכנע אותם היה החיסכון הכספי הצפוי.

המושב הרביעי עסק באתגרים בשיקום שווקים בימינו. שיא המושב היה כאשר האדריכל עמי שנער שיתף את קהל הנוכחים בקשיים בהם נתקל בתהליך התכנון המחודש וההסדרה של שוק רמלה-לוד. שוק רמלה-לוד פועל מדי יום ד' ברחבה גדולה במרכז העיר רמלה, במקום בו עמד בעבר חלק מהעיר העתיקה.

התכנון של מן-שנער כלל הסדרה וריצוף של כל רחבת השוק (שטח השווה לשטחה של כיכר רבין) ובניית מגורים בגובה 6 קומות עם חזית מסחרית ברחוב לכל אורך הרחובות המקיפים את הרחבה. שנער נזכר כיצד קיבל בתדהמה את תגובת ראש העיר יואל לביא שסירב לאשר את התכנית (אותה הזמין משרד הפנים) היות ואין בכוונתו להסדיר את המצב הקיים. התכנית של ר' העיר היא "לשטח את כל העיר העתיקה שנותרה באזור, לרבות הכנסיות והמבנים ההיסטוריים, ולהחליפם במגדלי מגורים". שנער הנדהם ניסה לשכנע את לביא בהזמנות נוספת לאשר את התכנית והסביר לו כי הפתרון היחיד לשיקום העיר הוא שיקום מרכז העיר ההיסטורי אך לביא בתגובה חזר ואמר כי בכוונתו למחוק כל זכר לקיומה של עיר ברמלה לפני 1948.

אין ספק שהאמירות של ר' עיריית רמלה מקוממות וכואבות אך כואבת אף יותר היא הידיעה כי דבריו הם מעשיהם בשטח של שלטונות ישראל כבר 70 שנה בכל הערים בישראל.