מבנים לשימור כמנוע כלכלי – ארגז כלים לאנשי קהילה

הפוסט מתבסס על המאמר האקדמי:

An indicator Framework for linking Historic Preservation and Community Economic Development / Rhonda G. Phillips, Jay M. Steing, Arizona state University Phoenix, 2011.

ההיסטוריה של מקום והקהילה שחיה בו כפי שהיא מתבטאת במורשת הבנויה יכולה להיות נכס גדול לפיתוח הכלכלי של אותו מקום. ההיסטוריה היא המפתח לעתיד ועל ידי הבנת ההיסטוריה של המרחב הפיסי בו חיינו מתנהלים, קהילות יכולות לדעת כיצד לשמר ערכים חשובים באורח חייהם.

שימור מבנים היסטוריים הוא אמנם תהליך יקר, אך אם התהליך נעשה נכון, החברה יכולה לשמור על ערכי המורשת שלה, לעודד הגעה של תיירים, לקדם פיתוח בר קיימא ואף לתרום לאיכות הסביבה. רבים מהעוסקים בשימור לא מתייחסים להשלכות הסביבתיות שיש להריסת מבנים  אך הריסה דורשת פינוי פסולת בניין רבה וכמובן השקעת משאבים נוספים לבניית הבניין החדש במקומו.

ידוע כי מורשת תרבותית מספרת את הסיפור של המקום ועוזרת ליצור בו "תחושה של מקום". הייחודיות שנוצרת בעקבות שימור המורשת התרבותית-מקומית , שלא ניתן למצוא באף מקום אחר והיא זו שגורמת לתיירים לחזור פעם אחר פעם. לעומת זאת, פיתוח אורבני מתמשך ותנופת בנייה מנתקים אנשים מסביבת מגוריהם ומחלישים את תחושת האחריות שלהם לקהילה.

אותנטיות ומורשת תרבותית הן הבסיס לפיתוח כלכלי מקומי והמונח "שפת מקום" (Vernacular) נועד להעביר את המסר שהאנשים והעסקים שיוצרים את התרבות צריכים להיות מושרשים במקום ולשלוט באותה תרבות. אסטרטגיה לפיתוח כלכלי המבוססת על שפת המקום מביאה לאיזון בין עסקים קטנים מגוונים לבין רשתות מסחריות, מפתחת ותומכת בערכים ההיסטוריים של הקהילה כך שהמקום הופך לאטרקטיבי הן לתושבים והן למשקיעים, וכמובן יוצרת ייחודיות שמצד אחד משרתת את צרכי תושבי המקום ומצד שני מושכת קונים ותיירים מבחוץ.

שימור מול פיתוח – לונדון, 2015.

 

אף על פי כן, עצם קיומם של מבנים היסטוריים בשכונה לא מבטיח את שגשוגה אם לתושבים וליתר בעלי העניין אין אליהם גישה. יש להשקיע מאמץ ביצירת מרחבים ציבוריים, בפרויקטי דיור בר השגה שכולל מבנים היסטוריים ופעולות רבות נוספות אשר יעזרו להנגיש את אותם ערכים שיש למקום לתושבים ולשפר את איכות חייהם.

למרבה הצער, במרבית המקרים, מקבלי ההחלטות ברשות המקומית ובממשלה אינם מודעים לערכים התרבותיים ולאיכויות שיש בשכונה והידע הזה הוא נחלתם של תושבי המקום בלבד, הקהילה. אותה קהילה שהיא חסרת כלים, משאבים וכוח על מנת להביא את שימרו הנכסים ההיסטוריים שלה לכדי מימוש. לכן אני מתכבד להביא בפניכם את ארגז הכלים שכל פעיל קהילתי צריך על מנת לדעת מה אמור לקרות כדי שיתממש שימור של המבנים ההיסטוריים בסביבת מגוריו. הכלים מתמקדים באומדן המצב הקיים, הדרכים להגנה על הקיים, הדרכים להעצים ולהפיק תועלת מהמבנים ההיסטוריים והממשק עם התושבים:

1. אומדן של המצב הקיים

א. מיפוי המרקם ההיסטורי – יש לתארך את כל המבנים במקביל לבניית ציר זמן המתחיל ביום היווסדו של המקום ועד היום. ציר הזמן/הנרטיב ייקבע על ידי תושבי המקום.

ב. סימון מבנים ואתרים המיועדים לשימור – הוכח כי ככל שיש יותר אתרים שעברו שימור כך יגיעו יותר תיירים למקום, ישהו בו יותר זמן וישאירו יותר כסף במקום.

ג. הטבות מס – יש לבדוק כמה מבנים זכאים להטבות מס במידה ויעברו שימור. כלי זה יכול להראות אם יש פוטנציאל לפעילות נדל"נית באזור או שהשימור הוא רק בגדר שאיפה אידאליסטית.

ד. השיטות להערכת שווי – בדיקת השיטות החישוב השמאיות השונות אשר נמצאות בשימוש היום והאם ניתן לעדכנן על מנת לעודד את כדאיות השימור.

ה. פרויקטי שימור בפועל – יש לבדוק כמה פרויקטים נמצאים בתהליך, בין אם דרך איסוף נתונים אודות היתרי בניה או נתונים מפרויקטי שיקום שכונות המתחוללים במקום.

ו. מיפוי העסקים הקטנים – יש למפות את סוג ומספר העסקים הקטנים המקומיים במקום. לעסקים קטנים יש יתרונות רבים וביניהם יצירת הון ארוך טווח, סטנדרטים גבוהים של העסקה ואיכות סביבה, מכפילים כלכליים גבוהים יותר ובאופן כללי הם בעלי סיכוי גבוה יותר להצליח.

ז. תחושה של מקום – מקומות בהם לא מעודדים את הייחודיות אלא בונים באותו סגנון גנרי שניתן לשייך לשאר המדינה (Nowhere Geography) מקשים על תהליך השימור של המבנים ההיסטוריים. על מנת להבין מה הערכים הייחודיים של המקום יש לעשות סקר בקרב התושבים.

2. הגנה על המצב הקיים

א. תכנית שימור – יש לבדוק האם קיימת תכנית שימור סטטוטורית או נספח שימור בתכנית המתאר והאם הם מחייבים על פי החוק.

ב. הנחיות עיצוב – האם יש הנחיות עיצוב למבנים לשימור והאם הן נאכפות.

ג. ועדת שימור עירונית – יש לבדוק האם קיימת ועדת שימור בעיר, מי עובד בה, התקציב השנתי שלב וכו'

ד. תקנות שימור – יש לבדוק האם הן קיימות והאם הרשות אוכפת אותן ולא מאשרת היתרים למי שלא עומד בתנאים – מצביע על רצינות הרשות המקומית בנוגע לשימור בתחומה.

ה. סקר שימור היסטורי – יש לבצע סקר למיפוי המבנים לשימור בתדירות של אחת ל-10 שנים לפחות.

ו. צוות שימור – אם הרשות המקומית מחויבת לשימור היסטורי היא תקים צוות שימור שיתאם בין הרשויות לשוק הפרטי.

ז. היתרי בניה – בדיקה של מספר היתרי הבניה לעומת מספר הבקשות שהוגשו יכול להצביע על מצב שוק הנדל"ן המקומי ויכולה להעלות צורך בשינוי חלק מהתקנות על מנת לעודד הגנה על המבנים.

ח. מוכנות לאסון – יש לבדוק עד כמה הרשות המקומית מוכנה לעת אסון.

3. העצמה

א. שיתוף פעולה בין הקהילה לארגונים ארציים

ב. מימוש תכניות כלל ארציות במקום

ג. ארגונים ללא כוונת רווח – מה מספר ארגונים מסוג זה שעוסקים בשימור בקרב הקהילה המקומית, ומה מידת המעורבות שלהם.

ד. שיתוף ציבור – מה מידת המעורבות של התושבים בקבלת ההחלטות בנוגע לשימור

ה. שיתופי פעולה עם המוזיאונים – שיתוף פעולה עם המוזיאונים המקומיים בנושא המורשת הבנויה יכול להעצים את חשיבות הנושא בקרב התושבים ולהעלות את המודעות שלהם.

ו. תמריצים כלכליים – האם ישנם תמריצים לביצוע השימור (מלבד הטבות מס)

4. ממשק עם התושבים

א. גישה – האם לתושבים יש גישה למבנים והאתרים ההיסטוריים במקום ? הדבר יכול להתבטא במספר רמות ולכל אחת מהן השפעה גדולה על הפיתוח הכלכלי של האזור: אפשרות לכניסה בתשלום, אפשרות לכניסה בחינם, גישה חיצונית בלבד אך ניתן לראות את המבנה או כמובן מצב בו אין גישה ואף לא רואים את המבנה.

ב. דיור בר השגה – על מנת לבדוק את הגישה של המקום לשימור יש לבדוק את מספר משקי הבית אשר גרים במבנים היסטוריים, על פי הרמה הסוציו-אקונומית שלהם. רמה גבוהה תצביע על תהליך של ג'נטריפיקציה ומצב מאוזן יראה כי למקבלי ההחלטות חשוב לשמור על השילוב בין שימור לחיזוק הקהילה הקיימת כך שיתאפשר לה להישאר במקום מגוריה עם גישה למוקדי תעסוקה, מסחר וקהילה.

ג. שימושים עסקיים – מיפוי סוג העסקים אשר ממוקמים במבנים ההיסטוריים יעזור להבין כיצד הם יתרמו לתהליכי השימור במקום.

ד. גורמי משיכה – החיבור של התושבים המקומיים למקום מגוריהם הוא זה שימשוך אנשים חדשים, השקעות ואירועים למקום.

ה. שימושים קהילתיים – האם הקהילה מנצלת את משאביה ההיסטוריים לשימושים קהילתיים, חינוך ופעולות נוער למשל ?

ו. אינטראקציה בין שימור לתרבות – האם המבנים ההיסטוריים תומכים בזהות המקומית של הקהילה ? ניתן לבדוק את השילובים בין מבנים היסטוריים לפרקטיקות מהתרבות המקומית, בין אם עפ"י מספר האירועים אופיים או כמות המשתתפים בהם.

ציטוט לסיכום:

ההיסטוריה חזקה מהכל והיא יכולה להיות הכוח המניע והקו המנחה עבור פיתוח וצמיחה עתידית.

מה בין חיפה לעיר גומיל (בלארוס)

השבוע נפגש ר' עיריית חיפה עם שגריר בלארוס בישראל ושוחח עמו על חיזוק היחסים בין ישראל לבלארוס ואף על חתימת ברית ערים תאומות בין חיפה לעיר גומיל (Gomel). במקרה, זו העיר בה נולדתי בשנת 1988 ולכן לא יכולתי שלא לרשום מספר מילים על העיר, על חיפה ומה שביניהן.

1024px-Sovetskaya_str._(Gomel)
גומיל, בלארוס, הרחוב הראשי

גומיל היא העיר השניה בגודלה בבלארוס (500 אלף תושבים), נוסדה באמצע המאה ה-12 ונמצאת באמצע הדרך בין מינסק לקייב. כמו חיפה, העיר ידועה כעיר תעשייה וכצומת מסילות רכבת חשוב שממנו ניתן להגיע ישירות לכל בירות האזור ואף למוסקבה. במרכז העיר עובר נהר גדול בשם סוז'.

Homiel._Гомель_(19.10.2008)
ארמון האציל פסקביץ', היום מתנ"ס ומוזיאון

בהקשר היהודי העיר היתה מרכז יהודי גדול עד מלחמת העולם ה-2 ושליש מתושביה היו יהודים. רובם הצליחו להימלט למזרח רוסיה אך כ4,000 מהם רוכזו בגטאות כאשר העיר נכבשה ע"י הנאצים ובשלב מאוחר יותר כולם הושמדו. כמו כן, זו עיר מרכזית בהיסטוריה של חסידות חב"ד.

1024px-Gomel-circus20060703
הקרקס העירוני
Gomel._Mountains_of_phosphogypsum
נוף טיפוסי של העיר וברקע המפעלים

בדומה לחיפה, גם גומיל סובלת מזיהום אוויר שנובע מהתעשייה הרבה בעיר: 52% מהתעשייה מוקדשת לייצור מכונות, 22% הם תעשיות כימיות וחומרי בניין והיתר ייצור מזון ושונות. יהיה מעניין לבדוק כיצד השלטונות בבלארוס (הידועה כ"דיקטטורה האחרונה באירופה" ונשלטת ביד רמה ע"י הנשיא האנטישמי לוקשנקו) מטפלים בזיהום האוויר בעיר והאם יונה יהב יכול ללמוד מהם כיצד להגן טוב יותר על בריאות תושבי עירו.

1280px-Belarus-Homel-Automobile_Repair_Plant
מפעל טיפוסי

בנושא התחבורה ופתיחת חזית הים יש לחיפה עוד הרבה מה ללמוד. רשת התחבורה הציבורית בגומיל התחילה כאמור מהיותה צומת מרכזי ברשת מסילות הברזל של ברית המועצות (ואירופה).

1024px-RailwayStationGomel-2
תחנת הרכבת

היום העיר מצליחה לספק שירות יעיל ומהיר לתושבים באמצעות רשת אוטובוסים וטרלייבוסים (רכבת חשמלית על גלגלים) ושירות משלים של מוניות שירות. מסילת הברזל אמנם לא עוברת על גדת הנהר ומפרידה אותו מהעיר אך עד שנות ה-70 העיר לא באמת ניצלה את המשאב הטבעי המדהים שלה וחופיו. במהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת נבנתה (בתכנונו של סבא שלי יוסף דובוב, כלכלן ומתכנן ערים, ומי שעמד בראש מנהלת הפיתוח האורבני של העיר) חזית מוגבהת על גדת הנהר שגובלת לעיר העתיקה, עם טיילת ומזחים לסירות ובעצם כך פתחה את הגישה לנהר עבור תושבי העיר שנהנים ממנו עד היום ואף משתמשים בו כחוף רחצה בקיץ.

1280px-Гомель._Паводок_на_реке_Сож.
חזית הנהר

הנושא האחרון שחשוב לי לציין הוא נושא השימור ההיסטורי של המורשת הבנויה בגומיל ובחיפה. יש שיאמרו שחיפה היא עיר צעירה ללא מורשת בנויה ואין מה להשוות אותה לעיר אירופאית קלאסית בת 900 שנים, אך זה לא ממש נכון. חיפה בעלת היסטוריה של כמה מאות שנים שלאורכן הערים ההיסטוריות שהיו כאן נהרסו ע"י השליטים החדשים שהגיעו והאחרונה שבהם היא מדינת ישראל. ובכל זאת, נותר הרבה מה לשמר ובמהלך המאה ה-20 גם נבנו בחיפה מרקמים שלמים של ארכיטקטורה מרתקת ומדהימה ביופיה. אך היכן השימור של חיפה והשימור של גומיל ?על אף שרוב העיר הופצצה במהלך מלחמת העולם השניה, בשנים שלאחר המלחמה ועד היום דואגים לשפץ ולשמר כל פיסת בניין היסטורי. בעיר אף נהגו, בעבר לפחות, לגייס קבוצות של תושבים (בתשלום) לשיפוץ וצביעה של חזיתות בניינים – והכל במימון העירייה.

Гомельский_областной_драматический_театр
התאטרון העירוני

לסיכום, אמנם גומיל היא עיר לא ממש מפורסמת בקרב הציבור הרחב אך אם באמת תיחתם ברית ערים תאומות עם חיפה כולי תקווה שהקשרים שיירקמו יהיו לא רק בנושאי תרבות ואקדמיה אלא שחיפה תשכיל ללמוד מהניסיון העשיר של גומיל בכל הנוגע לפיתוח אורבני, כלכלי ושימוש מחדש במבני ציבור.

1024px-Gomel_Central_Library
הספריה העירונית
1024px-Гомель._Театр_кукол.
תאטרון הבובות
1024px-Гомель._Здание_в_Новобелицком_районе.
האזור ההיסטורי של העיר
1024px-Гомель._Ручей_Гомеюк.
מזרקה בפארק העירוני הראשי
1280px-Gomel_-_Sovetskaya_St_-_post_office_-_former_savoy
בניין לשימור במרכז העיר
1280px-Гомель._Здание_в_Центральном_районе.
בניין לשימור במרכז העיר

כל התמונות המצורפות לקוחות מוויקיפדיה – קישור

הכנסות לונדון מתיירות תרבות ומורשת: 3.2 מיליארד פאונד בשנה

מוקדי התרבות והמורשת של לונדון הם אחד מגורמי המשיכה החזקים ביותר של של תיירים לעיר. במאמר חדש שפורסם השנה מטעם עיריית לונדון, הצליחו החוקרים לבודד את ההשלכות הכלכליות של תיירות המורשת מסך כל ההכנסות של העיר מתיירות בכלל. המסקנות אליהן הגיעו החוקרים העלו כי הכנסותיה של לונדון מתיירות מורשת הן לא פחות מ-3.2 מיליארד פאונד בשנת 2013 לבדה (מתוך סה"כ 10 מיליארד פאונד מתיירות בכלל) ותיירות זו תומכת בכ-80,000 מקומות עבודה ברחבי העיר.

לונדון

תרבות, כידוע, היא מושג רחב למדי ואובייקטיבי לחלוטין. כיצד ניתן להחליט אילו פעולות, סחורות או שירותים נחשבים לתרבותיים ואילו לא ? אף על פי כן, ארגון התיירות העולמי מנסה להגדיר זאת כך: "תיירות מורשת היא סך כל ההיבטים של תיירות שיכולים ללמד את המבקר על עברו והמורשת שלו,אך גם על סגנון החיים של היום" . ניו-יורק מגדירה תיירי מורשת כ"מבקרים אשר השתתפו בפעילות תרבות אחת לפחות בזמן ביקורם בעיר".

החוקרים הגדירו את תיירות המורשת ככל דבר הקשור לאמנות והבידור שמציעה העיר לונדון, בתשלום ובחינם. כלומר כל המוזיאונים, הגלריות, תאטראות, מוסיקה, מחול, קומדיה, תערוכות, אופנה, פסטיבלים, ספרות, קולנוע, היסטוריה, מורשת, ארכיטקטורה והסביבה הבנויה. מקומות בהם המבקרים נוטלים חלק אקטיבי בתרבות ומשלבים אותה עם שירותים משלימים כגון מזון, חנויות, מלונות ואפילו אנשים חדשים אותם הם פוגשים.

לקריאת המחקר המלא לחצו – כאן.

הכנס השנתי של המחלקה לשימור במכללת גליל מערבי 2015

הכנס "עושים שוק: שימור והחייאת שווקים" נערך היום במכללה האקדמית גליל מערבי בהשתתפות כ-150 אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה וסטודנטים לשימור.

20150504_084733
המכללה האקדמית גליל מערבי

את הכנס פתח ד"ר נדב קשטן, ראש החוג ללימודי שימור במכללה, בציון האזכור הראשון לפרופיל של עיר שנמצא בספרות מתוך האודיסאה: "אומרת נאוסיקה לאודיסאוס: דרך הכפר בחלקות אדמה מעובדת צעד בזריזות בעקבות הפרדות והרכב עם הנערות, ואני אראה את הדרך, כעבור זמן מה נגיע לעיר, היא מוקפת חומה גבוהה, נמל נאה משני עבריה, מבוא צר באמצע ובחול לאורך הדרך ספינות חטובות כי כל איש חונה בשוליה. מול מקדש פוסידון הנאה יש רחבת שוק (ביוונית: אגורה) מאבנים שהובאו בגרירה ושופצו בקרקע. את כלי הספינות השחורות מתקינים בה חבלים ומפרשים ומקציעים משוטים."

"אגורה" מוגדרת כהתכנסות של העם או של נציגיו ומקום מושבם של שופטים, מקום כיכר השוק וקומפלקס של מבני ציבור וסך פעולות הקניה והמכירה.

המושב הראשון של הכנס עסק בשווקים עתיקים בראי ההיסטוריה והארכיאולוגיה ובו הוצגה סקירה של השווקים בתקופה העות'מאנית בישראל והמקרה של השוק הנבטי בגן הלאומי ממשית. אחת הדרכים להחייאתו של הגן הלאומי בממשית, כך סיפרה גב' סאס פיאלקו מרשות הטבע והגנים, היתה הקמתו לתחיה של השוק הנבטי שהתקיים במקום מימי קדם. הפרויקט נוסד בשנת 1999 ומתקיים פעמיים בשנה במשך שבוע בכל פעם, כאשר בכל פעם מגיעים אליו כ-60 אמנים וסוחרים, יהודים וערבים, יחד עם משפחותיהם ומתגוררים במקום לכל משך הפעילות של השוק.

p1000890_800x450
גן לאומי ממשית. לחצו על התמונה למעבר לאתר ממנו נלקחה התמונה

העיקרון החשוב ביותר עליו ניסתה לשמור פיאלקו כאשר ייסדה את השוק המחודש הוא האותנטיות של המסחר הנבטי ולשם כך פנתה לסוחרים פלסטינאים מאזור חברון ולשמחתה כמה מהם הסכימו להשתתף בשוק הראשון אליו הגיעו כ-150 מבקרים. בשנה האחרונה השוק כבר זכה ל-30,000 מבקרים אשר חוזרים למקום שנה אחרי שנה יחד עם ילדיהם ונכדיהם. בהיבט השימור של המקום מציינת פיאלקו כי אחד האתגרים הגדולים שלהם כעת הוא הקונפליקט בין הצורך בשמירה על שלמות הממצאים הארכיאולוגיים במקום לבין הפחת החיים המחודשת והנגשתו של האתר לציבור הרחב.

המושב השני של הכנס עסק בשווקים העות'מאניים של יפו וגב' שרון בנד חברוני, עסקה בהרחבה בשיקום שוק הפשפשים של יפו שעליו הייתה אמונה במסגרת תפקידה בעיריית ת"א-יפו. שיקום השוק החלה בשנת 2007 בתקופה בה 40% מהחנויות בו היו סגורות והפשע והסמים נראו בכל סימטה, בלילה וביום. רנד סיפרה על עבודת השטח שהעירייה עשתה בשיתוף עם הסוחרים במקום, שיקום תשתיות ותברואה, פעולות לעידוד עסקים חדשים ועוד.

בנד טוענת שהגורמים השליליים שהיו ממוקמים בסמטאות עזבו מעצמם ברגע שהאזור התחיל להתחדש ולהיות פעיל ומואר. נקודה חשובה נוספת היתה הבלמים שהעירייה שמה לעצמה על מנת לא לאבד את הצביון הייחודי של שוק הפשפשים והגדירה לדוגמא מספר מקסימום של מסעדות בכל רחוב ורחוב וברגע שהגיעו לסף יצאה הנחיה לא לאשר יותר רישיונות עסקים לעסקים מאותו ענף. פעולה מרשימה שנעשתה ללא צורך באישור תוכנית מתאר ומראה לדעתי את הגמישות והכוח של מערכת התכנון העירונית בעיריית ת"א-יפו.

צילי גלעדי, שהיתה עד לאחרונה מפקחת השימור בעכו העתיקה מטעם רשות העתיקות, הציגה את פעולות השיקום שבוצעו בשוק הטורקי של העיר מטעם החברה הכלכלית לעכו ואת אלו שבוצעו בשוק הלבן מטעם החברה לפיתוח עכו העתיקה (שניהם בליווי מקצועי של רשות העתיקות), ושיתפה את משתתפי הכינוס בהתלבטויות בין שימור מחמיר לבין דרישות המודרניזציה בהליך השימור של השווקים.

turkish_bazar3.preview
השוק הטורקי בעכו

כמו כן סיפרה על גורלו של השוק הטורקי בעיר אשר נרכש על ידי יזמים פרטיים ואלו הזמינו תכנון מחודש לשיפוץ של המבנה בהגדרה "שלא תהיה תחושה שאתה בעכו", ושיהיו בו חנויות בוטיק מנותקות ועיצוב אוונגרדי. למרבה השמחה, אנשי רשות העתיקות הצליחו לשכנע את היזמים כי במקרה הנדון "פחות זה יותר" ומוטב כי ההתערבות במרחב הבנוי תהיה מינימלית ככל הניתן – כמובן מה ששכנע אותם היה החיסכון הכספי הצפוי.

המושב הרביעי עסק באתגרים בשיקום שווקים בימינו. שיא המושב היה כאשר האדריכל עמי שנער שיתף את קהל הנוכחים בקשיים בהם נתקל בתהליך התכנון המחודש וההסדרה של שוק רמלה-לוד. שוק רמלה-לוד פועל מדי יום ד' ברחבה גדולה במרכז העיר רמלה, במקום בו עמד בעבר חלק מהעיר העתיקה.

028gg
מרכז העיר רמלה (מתוך התכנית של מן-שנער)

התכנון של מן-שנער כלל הסדרה וריצוף של כל רחבת השוק (שטח השווה לשטחה של כיכר רבין) ובניית מגורים בגובה 6 קומות עם חזית מסחרית ברחוב לכל אורך הרחובות המקיפים את הרחבה. שנער נזכר כיצד קיבל בתדהמה את תגובת ראש העיר יואל לביא שסירב לאשר את התכנית (אותה הזמין משרד הפנים) היות ואין בכוונתו להסדיר את המצב הקיים. התכנית של ר' העיר היא "לשטח את כל העיר העתיקה שנותרה באזור, לרבות הכנסיות והמבנים ההיסטוריים, ולהחליפם במגדלי מגורים". שנער הנדהם ניסה לשכנע את לביא בהזמנות נוספת לאשר את התכנית והסביר לו כי הפתרון היחיד לשיקום העיר הוא שיקום מרכז העיר ההיסטורי אך לביא בתגובה חזר ואמר כי בכוונתו למחוק כל זכר לקיומה של עיר ברמלה לפני 1948.

אין ספק שהאמירות של ר' עיריית רמלה מקוממות וכואבות אך כואבת אף יותר היא הידיעה כי דבריו הם מעשיהם בשטח של שלטונות ישראל כבר 70 שנה בכל הערים בישראל.

כך יעשה למבנה לשימור שהעיר חפצה ביקרו

קבלן (ישראלי) הרס פאב בריטי משנות ה-20 כדי לבנות עליו פרויקט מגורים חדש, אך עשה זאת ללא היתר ממועצת העיר – בתגובה הרשויות הכריחו אותו לבנות את כל המבנה מחדש ולאסור עליו למכור את הנכס עד שישלים את המלאכה.
לקריאת הכתבה ב-The Marker

צילום: אוון מונרו, פליקר

המונומנט האבוד של חיפה

[המאמר נכתב עבור המגזין 1.92 של העיר התחתית ופורסם שם בתאריך 23/4/2015]

עיריית חיפה מנסה לקדם את שיקום שוק תלפיות כבר למעלה מעשור, ללא הצלחה. קבוצת מ.ק.ס (מתכננים, קהילה, סביבה) מציעה להפיח חיים חדשים במבנה המרהיב והמתפורר שבמרכז השוק ולהפוך אותו למוזיאון העירוני החדש

לאחרונה פרסמה מתכננת הערים שירה לוי-בנימיני במגזין לחדשנות עירונית "שפת רחוב", מאמר בשם "ממלאי מקום עירוניים". המאמר (המומלץ!) מציג את האופן שבו הקצאת שימוש זמני למבנים ריקים הפכה לכלי תכנוני משמעותי בהתחדשות עירונית ברחבי העולם. מבנים נטושים הופכים למקומות יצירה ותרבות מקומיים. וכך כותבת לוי-בנימיני: "ככלי תכנוני, השימוש הזמני מאפשר לרשויות וליזמים לבחון את השימוש הנכון לאותה סביבה או קהילה. צורך זה התחדד לאחר המשבר הכלכלי העולמי שהביא למיתון ולביטול של 'מגה פרויקטים'. הכנסת שימושים זמניים באותם מקומות מאפשר לדחות את ההשקעה, שלא ברור עד כמה היא מתאימה ונכונה לאזור".

חיפה משופעת במבנים נטושים המשוועים כבר שנים, אם לא עשרות שנים, למושיע שיפיח בהם חיים חדשים ויסלק את הגורמים השליליים הסובבים אותם. מעל ל-100 מבנים נטושים פזורים ברחבי העיר, החל מבתי מגורים קטנים ועד מפעלים ישנים ומבני ציבור מפוארים העומדים מוזנחים ומתפוררים יותר ויותר במרוצת הזמן.

המבנה המרכזי בשוק תלפיות הוא אחד מאותם מבנים. המבנה העצום והמרהיב הזה, בבעלות עיריית חיפה, עומד נטוש, מתקלף וחלק מהאזורים בו חסומים לגישה מפאת סכנת נפילה של לבני זכוכית מהתקרה. בקומת המרתף של המבנה מתקיימת עדיין פעילות מסחרית של השוק, שזלגה עם השנים גם לרחובות הסמוכים, בהם מתקיים שוק שוקק חיים המשרת את התושבים יום-יום.

שקופית 1

הוקם בשנת 1940 על ידי ועד הכרמל ובתכנונו של האדריכל משה גרסטל. "פנינת באהוהאוס בינלאומית"

מונומנט במצב עגום

שוק תלפיות נמצא בשכונת הדר בחיפה. הוא הוקם ב-1940 על ידי ועד הכרמל ובתכנונו של האדריכל משה גרסטל. המבנה נחשב לפנינת באוהאוס בינלאומית והעירייה אף הגדירה אותו כ"מונומנט" בתכנית המתאר החדשה חפ/2000 (נספח השימור). למרבה הצער, קצרה היריעה מלתאר את מצבו הפיסי העגום של הבניין ההיסטורי והשוק כולו אשר מוזנחים מאז הקמתו באופן מחפיר ומבזה.

האם הכנסת שימושים זמניים, "ממלאי מקום", יפיחו חיים חדשים במבנה ויהיו הפתרון להזנחה? בשנים האחרונות עיריית חיפה מגלה פעם אחר פעם רצון לשפר את מצב השוק אך עד היום (2015) הכוונות הטובות עדיין לא הגיעו לשלב המעשים. הנה כמה דוגמאות: שנת 2001 – תכנית לשיקום שוק תלפיות; שנת 2010 –"השיקום יתבצע בשיתוף סוחרי השוק, אושרו כבר 5 מיליון ש"ח בחברת יפה נוף לביצוע השלב הראשון"; שנת 2013 – מגעים מול יזמים פרטיים לשיקום שוק תלפיות.

למרות שהמבנה נבנה על ידי תושבי שכונת הדר (באמצעות ועד הדר הכרמל) ושייך כיום לעירייה, הפניה בתחילת שנת 2013 היתה לשוק הפרטי, כדי לקבל רעיונות לחידוש המבנה ובעיקר הצעות מחיר (למרות שבמסמך נכתב במפורש כי מדובר בפניה לקבלת הצעות בלבד ולא מכרז ואין לראות בבקשה התחייבות של העירייה לממש או לקבל את אחת ההצעות).

היות והיה ברור כי יהיו יזמים פרטיים שירצו להפוך את שוק תלפיות ההיסטורי לקניון, בית מלון ועוד, החליטה קבוצת מ.ק.ס (מתכננים, קהילה, סביבה) להגיש אלטרנטיבה תכנונית משלה עם הצעה לשיקום השוק במימון העירייה

היות והיה ברור כי יהיו יזמים פרטיים שירצו להפוך את שוק תלפיות ההיסטורי, אחת מאבני היסוד של ההיסטוריה המודרנית של חיפה, לקניון, בית מלון ועוד, החליטה קבוצת מ.ק.ס (מתכננים, קהילה, סביבה), שהכותב הוא אחד מחבריה, להגיש אלטרנטיבה תכנונית משלה עם הצעה לשיקום השוק במימון העירייה. קבוצת מ.ק.ס היא קבוצת יזמות חברתית הפועלת בשכונת הדר מסוף 2006 וחברים בה אדריכלים, מתכנני ערים, אנשי קהילה, מעצבי סביבה ועוד. חזון הקבוצה: התחדשות פיזית וחברתית של שכונת הדר, והפיכתה לשכונת מרכז עיר שבה ערוב של מגורים איכותיים, מסחר, תרבות ופנאי לכלל תושבי חיפה והסביבה.

העיקרון החשוב ביותר שהנחה את הקבוצה הוא שאת המבנה, שנבנה על ידי וועד הדר הכרמל כמבנה ציבור, יש לשמור כמבנה ציבור, גם אם השימוש בו ישתנה. כמו כן, המבנה הוא בעל ערכים אדריכליים והיסטוריים ראשונים במעלה, כמו כל המבנים במתחם, ולפיכך הוא מוגדר כמונומנט. קבוצת מ.ק.ס טוענת שאין לפגוע בשוק התוסס המתנהל ברחוב אלא יש להסדיר אותו ולשפר את התנאים בו לכל בעלי העניין. בנוסף לכך, נדרשת הרחבת היצע החניה ומציאת פתרון לבעיות תפעוליות של השוק ובעיות אחסנה.

שקופית 1

מפת "משולש התרבות" בהדר, תרשים של מ.ק.ס

חידוש הוליסטי

עיקרי ההצעה כוללים מספר צעדים: חידוש הוליסטי של כל מתחם השוק בין הרחובות החלוץ, יחיאל, נפתלי אימבר וסוקולוב. באזור זה יהיה עירוב שימושים של מסחר (בעיקר בתחום המזון); הסבת מבנה שוק תלפיות למרכז תרבות ומוזיאון כחלק ממשולש התרבות בהדר; הוספת שוק מקורה בחלקה מספר 1 (החניון של היום); הוספת חניון תת קרקעי ל-180 כלי רכב.

עיקרי ההצעה כוללים  חידוש הוליסטי של כל מתחם השוק בין הרחובות החלוץ, יחיאל, נפתלי אימבר וסוקולוב, הסבת מבנה שוק תלפיות למרכז תרבות ומוזיאון כחלק ממשולש התרבות בהדר, הוספת שוק מקורה והוספת חניון תת קרקעי

מתוך ההצעה: "בניין השוק ניצב במרכזו של אזור עשיר ומעניין מבחינה אורבאנית ואדריכלית, אולם קיים חוסר מתאם בין האיכויות הללו ובין המציאות היומיומית המוזנחת. היעדר כדאיות כלכלית מונע פעולות התחדשות לפי תבניות מקובלות על ידי הסקטור הפרטי, ועל כן לא יוכלו לחולל את המהפך הדרוש בסביבה כולה, מהפך מחויב המציאות עבור מבנה השוק ההיסטורי. יש חשיבות בשימוש מחדש במבנה בעל מאפיינים ארכיטקטוניים יוצאי דופן, כמבנה ציבורי, תרבותי מוביל ומושך קהל. הרעיון המוצע לחידוש מבנה השוק מבוסס על עירוב תרבות בחיי היומיום של מסחר ועסקים שיכול להקרין על התחדשות המרחב כולו ובמקביל להנגיש תרבות לציבור הרחב.

"לצורך כך מוצע שמוזיאון חיפה לאומנות יעבור למבנה השוק כאשר בתהליך המעבר הפיסי, יעבור המוזיאון שינוי תפיסתי ויהפך לחלק רלוונטי מחיי היומיום של תושבי וסוחרי אזור השוק ויהפוך למושך קהל ברמה הלאומית והבינלאומית. אזור השוק הסובב את המבנה ההיסטורי מתוכנן לעבור חידוש ושדרוג משמעותיים לצורך תפעול שוק מזון מודרני ומסודר. הפוטנציאל הגלום באזור הוא רב והטופוגרפיה במקום יכולה לייצר אפשרויות מגוונות לשדרוג השוק, פתרונות אחסון וחניה לצרכי השור והמגורים באזור. המיקום במרכז העיר והקרבה לצירי תחבורה עירוניים ובינעירוניים ראשיים, ביניהם גם ציר המטרונית, מאפשרים נגישות מצוינת לשוק ולמוזיאון המוצע".

ההצעה של קבוצת מ.ק.ס כוללת שני אפיקים למימוש הפרויקט: האחד במימון וניהול מלא של העירייה והשני במימון וניהול של יזם פרטי במסלול BOT שבו המבנה נשאר בבעלות העירייה. העלות המשוערת לכלל הפרויקט (שיקום המבנה הראשי, הקמת החניון ושיפוץ חזיתות המבנים במתחם וכו') הינה השקעה חד פעמית של 50 מיליון שקלים ובטווח הארוך הוצג כי המתחם הוא בעל מאזן הכנסות חיובי ומחזיק את עצמו ללא השקעה נוספת.

שקופית 1

"שימוש זמני שיביא לשימוש קבוע". מ.ק.ס מאמינים בשוק תלפיות

רותי דירקטור, מי ששימשה עד לסוף 2013 כאוצרת הראשית של מוזיאון חיפה לאמנות כתבה: "בפני העיר חיפה עומדת הזדמנות חד פעמית להוביל מהלך תרבותי ממדרגה ראשונה, אשר יציב אותה בחוד החנית של חשיבה אורבנית, עכשווית ועדכנית. הסבתו של שוק תלפיות למוזיאון עשויה להיות צעד מקורי וחדשני שאינו פוזל לערים אחרות, אלא מנסח את מה שנכון ומתאים לחיפה. בתנאים הכלכליים והאקולוגיים של היום, ברור שבנייתו של מבנה חדש למוזיאון – כל מבנה חדש – הינה אקט בזבזני, ראוותני ומיותר. יתירה מכך – זהו אקט א-תרבותי. המעשה הנכון לעשותו הוא לקחת מבנה קיים ולעשות לו הסבה כך שיתאים לצרכי מוזיאון לאמנות עכשווית. המבנה החגיגי והצנוע של שוק תלפיות (שתי תכונות סותרות המתקיימות באופן מעורר השתאות במבנה) הולם מאין כמוהו תכלית זו".

רותי דירקטור, לשעבר האוצרת הראשית של מוזאון חיפה: "המעשה הנכון לעשותו הוא לקחת מבנה קיים ולעשות לו הסבה כך שיתאים לצרכי מוזיאון לאמנות עכשווית. המבנה החגיגי והצנוע של שוק תלפיות, שתי תכונות סותרות המתקיימות באופן מעורר השתאות במבנה, הולם מאין כמוהו לתכלית זו".

800px-Talpiyot_Market_1

"להסב את שוק תלפיות למוזיאון אמנות עכשווית בהשקעה חד פעמית של 50 מיליון שקלים". ההצעה של מ.ק.ס

יוזמה שהיא מחווה

הפיכתו של שוק תלפיות למוזיאון תעמיד הן את המוזיאון והן את העיר חיפה בחזית העניין הציבורי בארץ ובעולם ובחזית השיח התרבותי – מבחינה אדריכלית, אמנותית, אקולוגית, סביבתית וחברתית. המוזיאון לאמנות רואה עצמו מחויב לייצר הקשר תרבותי-חברתי רחב ביחס לסביבה שבה הוא יושב ואין מיקום כמו שכונת הדר, בלב השוק, כדי לתת ביטוי למגמה זו. שילובו של המוזיאון בשוק תלפיות, לצד פונקציות נוספות, תרבותיות וכלכליות, יהווה מחווה הן לחיפה האדומה של פעם וליוזמה של ועד פועלי הדר, והן לחיפה הרב-תרבותית של היום.

ישנם תקדימים רבים של מוזיאונים לאמנות בעולם אשר נמצאים במבנים ששימשו בעבר פונקציות אחרון לחלוטין: לה וילט בפריז – במקור בית מטבחיים והיום מוזיאון, ה-104 בפריז – במקור חדר מתים והיום מרכז אמנויות תוסס, ד'אורסיי בפריז – במקור תחנת רכבת והיום אחד המוזיאונים החשובים באירופה, טייט מודרן בלונדון– במקור תחנת כוח, הגאראז' במוסקבה – במקור מוסך לאוטובוסים משנת 1926 ופורום קאשה בברצלונה המהווה היום מרכז לפונקציות שונות של תרבות, חינוך, קהילה וסביבה, תחת קורת גג אחת כפי שניתן לקיים בשוק תלפיות."

ישנם תקדימים רבים של מוזיאונים לאמנות אשר נמצאים במבנים ששימשו בעבר פונקציות אחרון לחלוטין: לה וילט בפריז – במקור בית מטבחיים והיום מוזיאון, ה-104 בפריז – במקור חדר מתים והיום מרכז אמנויות תוסס, ד'אורסיי בפריז – במקור תחנת רכבת והיום אחד המוזיאונים החשובים באירופה, טייט מודרן בלונדון– במקור תחנת כוח, הגאראז' במוסקבה – במקור מוסך לאוטובוסים משנת 1926

בחודש יוני 2013 הוצגה התכנית לראש העיר יונה יהב ולמהנדס העיר אריאל וטרמן אשר אהבו את הרעיון של העברת המוזיאון למבנה ההיסטורי של השוק אך הודגש מצד ראש העיר כי כסף ציבורי לא יושקע בפרויקט. עד היום לא ברור מה גורלו של שוק תלפיות ומה בתכניותיה של העירייה.

מחד גיסא ניתן להבין את ההתנגדות הנחרצת של ראש העיר להשקיע סכום לא מבוטל של 50 מיליון ₪ בהסבת מבנה השוק למוזיאון, זהו בהחלט לא צעד חסר סיכון לחלוטין ויכול להיות שזהו לא השימוש האולטימטיבי למבנה, אך מאידך גיסא העירייה משקיעה מאות מיליונים בשיקום העיר התחתית ללא ביצוע מחקר עומק, לדעתי, של הצרכים האמיתיים של המקום ומשקיעה בפרויקטים יומרניים אחרים שיחס עלות-התועלת בהם נמוך בהרבה משיקום השוק העירוני הראשי שנמצא במרכז העיר והשקעה נבונה בו יכולה לחולל מהפך בשכונה ובעיר כולה. אם המצב הנוכחי ימשיך להתקיים ולא יקרה פרויקט שיקום מקיף בשוק, נותר רק לקוות כי מקבלי ההחלטות בעיריית חיפה ימצאו לנכון לפתור לפחות את בעיות הבטיחות במבנה ולהכשיר אותו לקיום שימושים זמניים כלשהם.

בחודש יוני 2013 הוצגה התכנית לראש העיר יונה יהב ולמהנדס העיר אריאל וטרמן אשר אהבו את הרעיון של העברת המוזיאון למבנה ההיסטורי של השוק אך הודגש מצד ראש העיר כי כסף ציבורי לא יושקע בפרויקט. עד היום לא ברור מה גורלו של שוק תלפיות ומה בתכניותיה של העירייה

בחזרה למאמר "ממלאי מקום עירוניים", בו מדוווחת לוי בנימיני על מקרה בברלין בו קבוצת שוכרים של בית מלאכה ישן לייצור מדפסות הצליחו לרכוש את המבנה באמצעות קרן שוויצרית ולהשאיר במפעל לשעבר את השימושים החדשים שלו – משרדי אדריכלים ופעילות קהילתית. בעקבות המקרה והלחץ הציבורי שנוצר, מדיניות מכירת הנכסים העירוניים שונתה מעקרון "המרבה במחיר" לעקרון "הפרויקט הטוב ביותר". השימוש הזמני במקום לאחר התרוקנות השימוש המקורי, הוא זה שהביא בעצם לקביעת השימוש הקבוע שלו. "ללא השימוש הזמני, סביר שהייתה זו עוד קרקע שנמכרת ליזם להקמת פרויקט מגורים גדול בשכונה", מסכמת בשורה תחתונה שרלוונטית גם ללב ליבה של חיפה ולמבנים הנטושים בה שמחכים למושיע.

בין גורדי השחקים , השימור בשנגחאי צובר תאוצה

ד"ר וואנג לין, מנהלת מחלקת השימור בעיריית שנגחאי (23 מיליון תושבים) וד"ר לשימור באוניברסיטת הרווארד, ורון ואן-אורס, לשעבר נציג התכנית "ערי מורשת עולמית" של אונסק"ו לפריז במשך 10 שנים והיום מנהל מכון המחקר למורשת עולמית של אונסק"ו באסיה, התראיינו על נושא תהליכי השימור המתרחשים בשנגחאי. הראיון פורסם במסגרת מסמך Cities of Opportunity 6 של PwC בשנת 2014.

Shanghai Skyline
קו הרקיע של שנגחאי, סין.

כבר בתחילת הראיון, לין מחדדת את ההבדל בין שימור (Preservation) לשיקום (Conservation). שיקום לראייתה כולל בתוכו את השימור הנוקשה אשר שומר על המבנה בדיוק במצב בו הוא נבנה ללא תוספות ושינויים בעוד שבתהליך שיקום ניתן להוסיף למבנה שימושים שונים, לשפר אותו, להוסיף לו חיים חדשים ולהתאים אותו לזמננו. בסופו של דבר, אומרת ד"ר וואנג לין, העיר היא המקום שבו אנשים גרים וצריך לעשות התאמות ולהשתמש במורשת לטובתם.

ואן-אורס מאמין שהמפתח לערים גדולות הוא מגוון. "מגוון במקומות תעסוקה, בפתרונות דיור ומגוון דרכים בהן ניתן 'להוציא כסף' " הוא אומר. "זה קריטי לא רק עבור התיירים אלא גם עבור האנשים שחיים ועובדים בעיר. אחת הדרכים לאפשר מגוון אפשרויות תעסוקה, פנאי ומגורים היא שימור היסטורי. למעשה שנגחאי מציעה מגוון רחובות של פתרונות מגורים והדבר מבליט אותה ביחס לערים אחרות כגון שנזן או הונג-קונג המציעות מגדלי מגורים בלבד.

למען האמת, אנשים הגרים ועובדים באזור פודונג, מגיעים באמצעות מעבורת תוך 5 למרכז העסקי של שנגחאי. זו חוויה מדהימה לעבוד במשרד נוצץ באחד מגורדי השחקים במרכז העיר ולאחר 5 דקות נסיעה הם חוזרים למקום אחר לגמרי אשר כאילו נמצא ארץ אחרת. השימור ההיסטורי מאפשר את הגיוון הזה בין האזורים השונים בעיר."

ד"ר לין מסכימה. "מה שגורם לשנגחאי להיות כל כך מיוחדת הוא העובדה שקבענו 12 אזורי שימור במרכז העיר. כל אזור בעל אופי יחודי" .

6568
שימור מול פיתוח, שנגחאי, סין.

מי הם בעלי העניין בתהליך השימור ואיך אתם מאזנים בין האינטרסים של הממשלה, היזמים והקהילה ?

"עד לפני 20 שנה אף אחד לא יחס חשיבות לשימור היסטורי" אומרת ד"ר לין. "לכן פשוט הכנו רשימת שימור ואישרנו אותה בממשלה". "זה לא היה מסובך בזמנו אבל היום אנחנו כבר עם 3,000 מבנים לשימור, והרשימה כל הזמן גדלה. היום עומד בפנינו תהליך מאוד רציני היות וכל אחד מבעלי העניין יכול להביע את עמדתו בנוגע לצורך לשמר איזור זה או אחר. וועדת השימור קובעת את ההחלטה הסופית אך התהליך המשפטי מאפשר לשמוע את דעת בעלי העניין היום.

עם זאת, אנו מאמינים בשיתוף הציבור. בכל פרויקט חדש אנו מציגים לתושבים את התכנית לשימור או שיקום המתחם, מפרסמים אותן באינטרנט ובעיתון ואוספים את תגובות האנשים.  אם שכונה שלמה מיועדת לשימור או פינוי אנחנו מקיימים הליך הצבעה דמוקרטי בו התושבים צריכים להצביע האם הם בעד להישאר או להתפנות. אם יותר מ 85% מהתושבים או 75% מהמשפחות אז כל השכונה תפונה והמבנים ישופצו. אך התהליך יתבצע בשני שלבים: [א] שאלון כללי לגבי הפינוי [ב] יוצגו בפניהם האלטרנטיבות החדשות, תנאי המגורים המוצעים להם (או הפיצוי הכספי) ורק לאחר מכן הם יצביעו בעד/נגד הפרויקט."

"הדבר המרתק ביותר"  מוסיף ואן-אורס, "הוא ששנגחאי היא עיר צעירה יחסית, בת פחות מ-200 שנה, אבל היא נמצאת בחזית החשיבה של השימור. עיר צעירה אך מאוד מתקדמת. ערים בנות 2,000 שנה עדיין לא הצליחו להבין את החשיבות שיש לשימור היסטורי עבור המשך הפיתוח של העיר".

מה הם האתגרים בפניהם ניצבת שנגחאי ?

"אני חושבת שאנחנו צריכים להקפיד יותר על עקרונות הקיימות ולא רק על הבנייה המהירה ביותר" אומרת ד"ר לין וממשיכה, "כמו כן, אנחנו צריכים לשים יותר דגש על איכות העיר, על האיזון בין סביבה לכלכלת ולתת תשומת לב רבה יותר לתושבים בעלי הכנסה נמוכה. או בקיצור: איכות, סביבה ושוויון".

האם אתם שואבים השראה גם מערים אחרות בעולם ?

"כמובן, אני מאוד מעריכה את פרויקט ה- High Line בניו-יורק. מדובר לא רק בשימור היסטורי אלא גם בדרך ליצירת שטחי ציבור חדשים ועידוד תנופת התחדשות סביבם." מספרת לין. " כמו כן, בפרויקט השיקום של חזית הים בסוז'ו (Suzhou) ראשית פתחנו את העיר לים והעברנו 6 מתוך 10 נתיבי התחבורה, שעברו לאורך כל החוף, אל מתחת לאדמה כך שנותר מעבר של 100 מ' בלבד עבור התושבים על מנת להגיע אל המים. בשלב הבא שאבנו השראה מאזור ה-SoHo בניו-יורק ושיקמנו מבנים נטושים רבים, ביניהם מבני תעשייה אשר היום פועלים בהם אמנים מתחום "התעשייה היצירתית" שאותה למדנו מלונדון, כמובן".

מה אנו צפויים לראות אם נחזור לשנגחאי בעוד 50 שנים ?

"לראייתי העיר לא זקוקה לבנייה נוספת. לדעתי חשוב שכשאחזור לכאן בעוד 50 שנים, חזית הים תשמור על המראה המקורי שלה. אני ארצה לראות יותר איכות ולכן אולי זה עומד שהפיתוח הכלכלי צריך להאט את הצמיחה הכלכלית והפיתוח. אני רוצה לראות יותר זמן לפנאי אצל תושבי העיר ובאופן כללי שקצב החיים יהיה יותר נינוח" אומרת לין.

לסיום, האם הייצור עדיין יהיה ענף חשוב בתעשייה או שבחזונך יהיו יותר חברות הנדסה ופיננסים ?

" אנחנו צריכים את הייצור, אבל גם בתחום זה חשובה מאוד האיכות. אנחנו צריכים לשנות את האיכות של הייצור. על אף שענף הייצור הוא מאוד חשוב בשנגחאי, בהחלט יכול להיות לנו ענף ייצור שונה, איכותי ונקי יותר מהיום. אם השינוי הזה יקרה נקבל יותר שטחי ציבור, יותר מוזיאונים, יותר תאטרון ואמנות כך שאיכות החיים בעיר תעלה". מסכמת ד"ר וואנג לין, מנהלת מחלקת השימור בעיריית שנגחאי.