העיר ניופורט (Newport) היא עיר נמל אשר נוסדה בשנת 1639 כחלק ממושבת רוד איילנד בארה"ב. בסוף המאה ה-19, לאחר תום מלחמת האזרחים ושחרור העבדות, החלו לחזור עשירי ארה"ב לעיר והקימו בה אחוזות נופש רבות ובינם משפחת אסטור וונדרבליט.
העושר האדריכלי של העיר כולל עשרות ומאות מבנים מהמאה ה-18 וה-19, אחוזות יקרות ואיתם מבנים פשוטים אך חשובים אשר ליוו את תהליך השחרור של העבדים השחורים אל עבר חיים עצמאיים וחופשיים. החשיבות של המבנים הללו לתרבות האמריקאית היא שהביאה בשנת 1968 להקמתה של "קרן השיקום של ניופורט" NRF – Newport Restoration Foundation.
W16_DaytonJames_FrontHoriz_P9B8400_crTrentBell_H
ה-NRF היא למעשה השיטה המקומית למימון השימור של נכסים היסטוריים בניופורט אך בניגוד לערים אחרות בעולם בהן המבנים הם בבעלות פרטית והמימון לפרויקט מגיע מבעל הנכס ו/או השתתפות של הרשות המקומית בצורה של מימון ישיר או עקיף (הטבות מס), הלא במקרה זה השיטה מיוחדת הרבה יותר.
הקרן, אשר הוקמה ע"י גב' דוריס דיוס, רוכשת את המבנים, מבצעת את כל פרויקט השימור החל מהחזית החיצונית ועד הנגרות הפנימית והרהיטים כך שהמבנה חוזר לתצורתו המקורית ולאחר מכן משכירה אותו בחוזה ארוך טווח. השכירות היא מוזלת אך החוזה מחייב את השוכרים לשמור על המבנה כפי שהוא ללא שינויים, לשמור עליו ולטפח אותו. יחד עם זאת, הקרן דואגת לתיקוני שבר ושיפוצים תקופתיים. עד היום הקרן רכשה ושימרה מעל ל-80 מבנים ברחבי העיר וברובם פועלת התכנית.
ואיך אפשר בלי זוית יהודית? הקהילה היהודית בניופורט נוסדה בשנת 1658 ע"י אנוסים שהגיעו מפורטוגל ומקומות נוספים ובית הכנסת שהקימו בשנת 1759 (בית הכנסת טורו) הוא העתיק ביותר בצפון אמריקה והיחיד ששרד מהתקופה הקולוניאלית. בית הכנסת עצמו אף כלול ברשימת המבנים לשימור של ארה"ב.
עד סוף המחצית השנייה של המאה ה-20, הרחוב הראשי של העיר היה גם המוקד המסחרי שלה. קומות הקרקע היו מאוכלסות תמיד בעסקים קטנים ובקומות העליונות היו דיירים ועסקים נוספים – כל אלו אפשרו לבעלי הבתים בדרך כלל לעמוד בעלויות התחזוקה של המבנים. בית הדואר, הספרייה, הבנק ומוסדות השלטות הביאו אליהם זרם שוטף של אנשים למרכז העיר. הרחוב הראשי היה לא רק המרכז הכלכלי של העיר אלא היווה גורם חשוב בחיי החברה של התושבים אשר מילאו בסוף השבוע את מוקדי הבילוי שגם הם היו באותו מקום.
עם זאת, בחמישים השנים האחרונות, מרכזי הערים ברחבי העולם השתנו באופן דרמטי. התחזקות תופעת הפרבור שינתה את הדרך בה אנו חיים, עובדים ומנצלים את שעות הפנאי שלנו. התפתחות מערכת כבישים נוחה ומהירה הביאה למצב בו ניתן לנסוע מרחק רב לעבודה או לקניות בלי לחשוב פעמיים. דרכים שפעם הובילו את האנשים למרכז ולרחוב הראשי, כעת מובילות אותם בכיוון ההפוך למרכזי קניות בשולי העיר ולקניונים. ניתן היה להבחין בתופעה חוזרת על עצמה באותו אופן, עיר אחרי עיר. העסקים הקטנים במרכז העיר נסגרו (או עברו לקניון), ערכי הנדל"ן ירדו, הקונים התמעטו ובהתאם גם המכירות צנחו. מרכזי הערים התנוונו מחוסר העניין שהפגינו כלפיהם התושבים, חזיתות חנויות רבות נאטמו, מצבם הפיזי של הבניינים התדרדר במהירות ואת הרחובות כבר לא טרחו לנקות ולצחצח כמו פעם. כי אין טעם. כל אלו רק חיזקו את תחושת הציבור כי "אין מה לחפש" במרכז העיר ואפשר למסור את המבנים ההיסטוריים לגורלם הצפוי מראש. לאט לאט הם שכחו כי המבנים ההיסטוריים של העיר מייצגים את המורשת הייחודית של הקהילה המקומית.
על אף שהאמור לעיל יכול להתאים בקלות לכל עיר בישראל, המילים הללו לא נכתבו כאן אלא בארה"ב, על ידי ארגון Main Street Project השייך לקרן השימור הלאומית (NTHP). קרן השימור, שנוסדה כבר בשנת 1949 על מנת לדאוג לשימורם של מבני המורשת התרבותית ב-50 המדינות של ארה"ב, הבינה בשנת 1980 כי הערים ברחבי ארצות הברית הופכות ליותר ויותר פרבריות עם "שכונות שינה" מפוזרות ובמקביל זונחות את מרכז העיר הוותיק – המרכז שהוא הלב של העיר – זה שאם הוא מת – העיר לא קיימת בלעדיו.
מתוקף היותה קרן לשימור היסטורי, הכלי שבאמצעו היא החליטה להילחם בתופעה היה לא אחר מאשר – שימור היסטורי. ארגון הבת שהוקם במיוחד לצורך שיקום מרכז העיר הוותיק קיבל את השם Main street – כדי לומר – הרחוב הראשי תחילה. נתחיל מהחיזוק שלו ונתקדם משם.
בפועל – הארגון מספק תמיכה ארגונית ומקצועית לפעילים קהילתיים ולערים שמבינות שצריך לחזור לשורשים ולהחזיר את מרכז העיר להיות המקום החשוב ביותר בה, כאשר הטריגר שמתחיל להניע את תהליך ההתחדשות בפרויקטים הללו הוא שימור המבנים ההיסטוריים באזור.
מאז ועד היום הושקעו ברחבי ארה"ב כמעט 50 מיליארד דולר בפרויקטי שימור מסוג זה (השקעה פרטית וציבורית). תנופת ההתחדשות הביאה לפתיחתם של כ-95 אלף עסקים חדשים ויצירתם של יותר מ-400 אלף מקומות עבודה.
באופן כללי, כל דולר שהושקע בפרויקטי השימור הביא להשקעה חוזרת של 27 דולר נוספים על ידי השוק הפרטי.
חשוב מאוד לעודד שימור מבנים היסטוריים היות והם נושאים עמם תועלות כלכליות רבות, הן לרשות המקומית והן לתושבי העיר. מחקרים רבים (1,2) בארה"ב מראים כי פרויקטי שימור יוצרים יותר מקומות עבודה מאשר התעשייה המסורתית, מעלים את ערכי הנכסים, שומרים על הסביבה (הימנעות מהריסת בניין בן שתי קומות שקולה למחזור של 1,344,000 פחיות מתכת), תומכים בעסקים הקטנים, מושכים השקעות נוספות ותיירות, מונעים פרבור, מאפשרים יצירת דיור בר-השגה וכל זאת בעלות שהיא לא יותר גבוהה מהריסת המבנה ובניית אחד חדש במקומו.
מיזם חדש בניו-יורק בשם MORPHOCODE מיפה את כל המבנים הקיימים היום במנהטן לפי שנת הבניה שלהם. ניתן לגלול על פני הסקאלה ולראות בקלות את ההתפתחות האורבנית של העיר.
מוקדי התרבות והמורשת של לונדון הם אחד מגורמי המשיכה החזקים ביותר של של תיירים לעיר. במאמר חדש שפורסם השנה מטעם עיריית לונדון, הצליחו החוקרים לבודד את ההשלכות הכלכליות של תיירות המורשת מסך כל ההכנסות של העיר מתיירות בכלל. המסקנות אליהן הגיעו החוקרים העלו כי הכנסותיה של לונדון מתיירות מורשת הן לא פחות מ-3.2 מיליארד פאונד בשנת 2013 לבדה (מתוך סה"כ 10 מיליארד פאונד מתיירות בכלל) ותיירות זו תומכת בכ-80,000 מקומות עבודה ברחבי העיר.
תרבות, כידוע, היא מושג רחב למדי ואובייקטיבי לחלוטין. כיצד ניתן להחליט אילו פעולות, סחורות או שירותים נחשבים לתרבותיים ואילו לא ? אף על פי כן, ארגון התיירות העולמי מנסה להגדיר זאת כך: "תיירות מורשת היא סך כל ההיבטים של תיירות שיכולים ללמד את המבקר על עברו והמורשת שלו,אך גם על סגנון החיים של היום" . ניו-יורק מגדירה תיירי מורשת כ"מבקרים אשר השתתפו בפעילות תרבות אחת לפחות בזמן ביקורם בעיר".
החוקרים הגדירו את תיירות המורשת ככל דבר הקשור לאמנות והבידור שמציעה העיר לונדון, בתשלום ובחינם. כלומר כל המוזיאונים, הגלריות, תאטראות, מוסיקה, מחול, קומדיה, תערוכות, אופנה, פסטיבלים, ספרות, קולנוע, היסטוריה, מורשת, ארכיטקטורה והסביבה הבנויה. מקומות בהם המבקרים נוטלים חלק אקטיבי בתרבות ומשלבים אותה עם שירותים משלימים כגון מזון, חנויות, מלונות ואפילו אנשים חדשים אותם הם פוגשים.
קבלן (ישראלי) הרס פאב בריטי משנות ה-20 כדי לבנות עליו פרויקט מגורים חדש, אך עשה זאת ללא היתר ממועצת העיר – בתגובה הרשויות הכריחו אותו לבנות את כל המבנה מחדש ולאסור עליו למכור את הנכס עד שישלים את המלאכה. לקריאת הכתבה ב-The Marker
ד"ר וואנג לין, מנהלת מחלקת השימור בעיריית שנגחאי (23 מיליון תושבים) וד"ר לשימור באוניברסיטת הרווארד, ורון ואן-אורס, לשעבר נציג התכנית "ערי מורשת עולמית" של אונסק"ו לפריז במשך 10 שנים והיום מנהל מכון המחקר למורשת עולמית של אונסק"ו באסיה, התראיינו על נושא תהליכי השימור המתרחשים בשנגחאי. הראיון פורסם במסגרת מסמך Cities of Opportunity 6 של PwC בשנת 2014.
קו הרקיע של שנגחאי, סין.
כבר בתחילת הראיון, לין מחדדת את ההבדל בין שימור (Preservation) לשיקום (Conservation). שיקום לראייתה כולל בתוכו את השימור הנוקשה אשר שומר על המבנה בדיוק במצב בו הוא נבנה ללא תוספות ושינויים בעוד שבתהליך שיקום ניתן להוסיף למבנה שימושים שונים, לשפר אותו, להוסיף לו חיים חדשים ולהתאים אותו לזמננו. בסופו של דבר, אומרת ד"ר וואנג לין, העיר היא המקום שבו אנשים גרים וצריך לעשות התאמות ולהשתמש במורשת לטובתם.
ואן-אורס מאמין שהמפתח לערים גדולות הוא מגוון. "מגוון במקומות תעסוקה, בפתרונות דיור ומגוון דרכים בהן ניתן 'להוציא כסף' " הוא אומר. "זה קריטי לא רק עבור התיירים אלא גם עבור האנשים שחיים ועובדים בעיר. אחת הדרכים לאפשר מגוון אפשרויות תעסוקה, פנאי ומגורים היא שימור היסטורי. למעשה שנגחאי מציעה מגוון רחובות של פתרונות מגורים והדבר מבליט אותה ביחס לערים אחרות כגון שנזן או הונג-קונג המציעות מגדלי מגורים בלבד.
למען האמת, אנשים הגרים ועובדים באזור פודונג, מגיעים באמצעות מעבורת תוך 5 למרכז העסקי של שנגחאי. זו חוויה מדהימה לעבוד במשרד נוצץ באחד מגורדי השחקים במרכז העיר ולאחר 5 דקות נסיעה הם חוזרים למקום אחר לגמרי אשר כאילו נמצא ארץ אחרת. השימור ההיסטורי מאפשר את הגיוון הזה בין האזורים השונים בעיר."
ד"ר לין מסכימה. "מה שגורם לשנגחאי להיות כל כך מיוחדת הוא העובדה שקבענו 12 אזורי שימור במרכז העיר. כל אזור בעל אופי יחודי" .
שימור מול פיתוח, שנגחאי, סין.
מי הם בעלי העניין בתהליך השימור ואיך אתם מאזנים בין האינטרסים של הממשלה, היזמים והקהילה ?
"עד לפני 20 שנה אף אחד לא יחס חשיבות לשימור היסטורי" אומרת ד"ר לין. "לכן פשוט הכנו רשימת שימור ואישרנו אותה בממשלה". "זה לא היה מסובך בזמנו אבל היום אנחנו כבר עם 3,000 מבנים לשימור, והרשימה כל הזמן גדלה. היום עומד בפנינו תהליך מאוד רציני היות וכל אחד מבעלי העניין יכול להביע את עמדתו בנוגע לצורך לשמר איזור זה או אחר. וועדת השימור קובעת את ההחלטה הסופית אך התהליך המשפטי מאפשר לשמוע את דעת בעלי העניין היום.
עם זאת, אנו מאמינים בשיתוף הציבור. בכל פרויקט חדש אנו מציגים לתושבים את התכנית לשימור או שיקום המתחם, מפרסמים אותן באינטרנט ובעיתון ואוספים את תגובות האנשים. אם שכונה שלמה מיועדת לשימור או פינוי אנחנו מקיימים הליך הצבעה דמוקרטי בו התושבים צריכים להצביע האם הם בעד להישאר או להתפנות. אם יותר מ 85% מהתושבים או 75% מהמשפחות אז כל השכונה תפונה והמבנים ישופצו. אך התהליך יתבצע בשני שלבים: [א] שאלון כללי לגבי הפינוי [ב] יוצגו בפניהם האלטרנטיבות החדשות, תנאי המגורים המוצעים להם (או הפיצוי הכספי) ורק לאחר מכן הם יצביעו בעד/נגד הפרויקט."
"הדבר המרתק ביותר" מוסיף ואן-אורס, "הוא ששנגחאי היא עיר צעירה יחסית, בת פחות מ-200 שנה, אבל היא נמצאת בחזית החשיבה של השימור. עיר צעירה אך מאוד מתקדמת. ערים בנות 2,000 שנה עדיין לא הצליחו להבין את החשיבות שיש לשימור היסטורי עבור המשך הפיתוח של העיר".
מה הם האתגרים בפניהם ניצבת שנגחאי ?
"אני חושבת שאנחנו צריכים להקפיד יותר על עקרונות הקיימות ולא רק על הבנייה המהירה ביותר" אומרת ד"ר לין וממשיכה, "כמו כן, אנחנו צריכים לשים יותר דגש על איכות העיר, על האיזון בין סביבה לכלכלת ולתת תשומת לב רבה יותר לתושבים בעלי הכנסה נמוכה. או בקיצור: איכות, סביבה ושוויון".
האם אתם שואבים השראה גם מערים אחרות בעולם ?
"כמובן, אני מאוד מעריכה את פרויקט ה- High Line בניו-יורק. מדובר לא רק בשימור היסטורי אלא גם בדרך ליצירת שטחי ציבור חדשים ועידוד תנופת התחדשות סביבם." מספרת לין. " כמו כן, בפרויקט השיקום של חזית הים בסוז'ו (Suzhou) ראשית פתחנו את העיר לים והעברנו 6 מתוך 10 נתיבי התחבורה, שעברו לאורך כל החוף, אל מתחת לאדמה כך שנותר מעבר של 100 מ' בלבד עבור התושבים על מנת להגיע אל המים. בשלב הבא שאבנו השראה מאזור ה-SoHo בניו-יורק ושיקמנו מבנים נטושים רבים, ביניהם מבני תעשייה אשר היום פועלים בהם אמנים מתחום "התעשייה היצירתית" שאותה למדנו מלונדון, כמובן".
מה אנו צפויים לראות אם נחזור לשנגחאי בעוד 50 שנים ?
"לראייתי העיר לא זקוקה לבנייה נוספת. לדעתי חשוב שכשאחזור לכאן בעוד 50 שנים, חזית הים תשמור על המראה המקורי שלה. אני ארצה לראות יותר איכות ולכן אולי זה עומד שהפיתוח הכלכלי צריך להאט את הצמיחה הכלכלית והפיתוח. אני רוצה לראות יותר זמן לפנאי אצל תושבי העיר ובאופן כללי שקצב החיים יהיה יותר נינוח" אומרת לין.
לסיום, האם הייצור עדיין יהיה ענף חשוב בתעשייה או שבחזונך יהיו יותר חברות הנדסה ופיננסים ?
" אנחנו צריכים את הייצור, אבל גם בתחום זה חשובה מאוד האיכות. אנחנו צריכים לשנות את האיכות של הייצור. על אף שענף הייצור הוא מאוד חשוב בשנגחאי, בהחלט יכול להיות לנו ענף ייצור שונה, איכותי ונקי יותר מהיום. אם השינוי הזה יקרה נקבל יותר שטחי ציבור, יותר מוזיאונים, יותר תאטרון ואמנות כך שאיכות החיים בעיר תעלה". מסכמת ד"ר וואנג לין, מנהלת מחלקת השימור בעיריית שנגחאי.
מועצת העיר Bellevue במדינת וושינגטון, ארה"ב נענתה למחאת התושבים ואישרה תקנות חדשות המגדירות את המספר המקסימלי ואופי הדיירים המורשים לשכור יחידת דיור אחת בעיר.
בשנים האחרונות גדל הקולג' המקומי ומספר הסטודנטים בו הגיע ל- 34,000 אשר מהווים יותר מ-25% מאוכלוסיית העיר (כ- 130,000 תושבים בלבד). האופי הפרברי של העיר והעובדה כי בקולג' אין מעונות הגבירו את הדרישה של הסטודנטים לפתרונות דיור והביקוש הרב עודד בעלי בתים פרטיים רבים לפצל את הבתים שבבעלותם. בתים של 3 חדרי שינה פוצלו לעתים עד ל-10 או 12 חדרי שינה.
תופעת פיצול הדירות הביאה עמה להשלכות שליליות על סביבת המגורים של התושבים. ישנו יחס ישיר ושלילי בין תחושת האחריות האישית על שטחי הציבור המשותפים לבין מספר הדיירים בבניין אחד וכך קרה גם במקרה הנדון.
התקנות החדשות מגדירות כי בתים פרטיים (צמודי קרקע) ניתן יהיה להשכיר למשפחות בלבד (ללא הגבלת מספר נפשות), או לקבוצה של עד 4 מבוגרים שאין בינם קשר משפחתי אך מוכיחים כי הם מקיימים משק בית משותף ובנוסף רשומים בחוזה אחד, ללא חוזים נפרדים עבור כל חדר בבית.
עם זאת, עדיין יהיה ניתן להשכיר דירות במודל "דירות שותפים" ובלבד שהן נמצאות באזורי שימושים מעורבים (מגורים, מסחר וכו') ולא בשכונות שינה של בתים פרטיים.
הסטודנטים הביעו מחאה על התקנות החדשות היות והן אושרו ללא מתן פתרון דיור חלופי בתחומי העיר או בקולג' אשר רק עכשיו יצא בהליך תכנון להקמת מעונות בתחומו.
הערה שלי: נוסח התקנות משתמש במונח Traditional Family – ואם המשפחה לא מסורתית ? מי אחראי לקבוע מה היא משפחתה מסורתית ? יש כאן פתח להפרה חמורה של זכויות השוויון של הקהילה הלהט"בית ומיעוטים נוספים.
שימור - כלכלה למעשה 