המדריך המקוצר לתייר היהודי בפלשתינה, הוצאת "קדימה", וילנה, 1911

המדריך הבא הוא מסמך היסטורי מרתק שנכתב בשנת 1911 עבור יהודים במזרח אירופה והאימפריה הרוסית אשר רצו לבקר בפלשתינה ובמושבות היהודיות הרבות שהוקמו בה בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20. קריאת הספר מתארת באופן מאוד ויזואלי את החיים שהיו בפלשתינה בשנים אלו, הכלכלה, התחבורה, הפוליטיקה והאופן בו יהדות אירופה ראתה את הקולוניזציה היהודית. הספר נכתב ברוסית ותורגם על ידי בשנת 2018. אינני היסטוריון או גיאוגרף והמידע בספר הובא כפי שהוא כתוב, בצירוף פרשנויות ותמונות מטעמי. קריאה מהנה.

המסמך המקורי ניתן להורדה כאן – המדריך לתייר היהודי בפלשתינה, 1911

המדריך המקוצר לתייר היהודי בפלשתינה

הוצאת "קדימה", וילנה, 1911

נערך על בסיס מדריך הטיולים של לשכת המידע הפלשתינית בוינה ועל בסיס התצפיות על פלשתינה של הלשכה ביפו.

עורכים: טיפ. בר. ד. , ח. ילובצר

רחוב טרוקסקאיה 4, וילנה.

תרגום: ויטלי דובוב-דותן, 2018

[ ] – תוספות בסוגריים מרובעים הם פרשנויות של המתרגם

פרק ראשון – מידע כללי

  • הנסיעה

ההגעה לפלשתינה מרוסיה היא בדרך כלל דרך קו אודסה-קונסטנטינופול. עם זאת ישנן דרכים נוספות: דרך טרייאסטה [איטליה] או קונסטאנצה [רומניה]. הדרך דרך גנואה [איטליה] או מרסיי [צרפת] אורכת בדיוק כמו הדרך מטרייאסטה או קונסטנצה אך אפשרויות אלו ארוכות מדי למגיעים מרוסיה.

מסלולים

  1. הפלגה דרך אודסה

אוניית קיטור יוצאת פעם בשבוע מאודסה ליפו (דרך קונסטנטינופול, איזמיר וביירות). האוניה יוצאת בשבת והנסיעה אורכת 12-13 ימים (מסלול מעגלי). כמו כן בימי חמישי יוצאת אוניה נוספת מאודסה לקונסטנטינופול ואלכסנדריה ושם יש להחליף לאוניה אחרת המגיעה ליפו (סה"כ אורך הקו 9 ימים).

נציין כי עדיף לנסוע בקו הראשון, היות שהוא זול יותר ובנוסף, מסוף הקיץ ועד דצמבר, על אוניות המגיעות ממצרים מוטלת קרנטינה [עוצר ימי המוטל על אוניות בהן יש חשד להתפרצות מגיפה. העוצר יכול להימשך אף 40 ימים לפני האישור לרדת לחוף]. כמו כן, ניתן לקחת כרטיס לקונסטנטינופול ומשם לעבור לאוניה של הקו הצרפתי Messageries לכיוון אלכסנדריה או יפו ואז הדרך מתקצרת ב- 7-8 ימים.

L'Oxus_quittant_Marseilles
ספינה של קו השייט Messageries Maritimes

על פי ההסכם שנחתם בין הוועד הפלשתיני ואיגוד השיט והמסחר של רוסיה, נוסעים אשר מגיעים לפלשתינה בתמיכת הוועד הפלשתיני יהיו זכאים להנחה משמעותית במחירי כרטיסי הנוסעים והכבודה.

המחירים (לאחר הנחה) הם כדלקמן:

 

תחנה מחלקה ראשונה מחלקה שניה מחלקה שלישית כבודה

מחיר עבור 1 פּוּד (16 ק"ג)

רובל

R

קאפייקה

K

רובל

R

קאפייקה

K

רובל

R

קאפייקה

K

מחלקה שניה

K

מחלקה שלישית

K

קונסטנטינופול 18 0 10 80 3 20 30 25
איזמיר 33 10 20 25 7 40 45 40
ביירות 72 25 42 0 12 50 55 45
יפו 74 95 43 0 12 50 55 45
אלכסנדריה 68 20 44 55 14 40 75 65
סלוניקי 45 70 31 05 9 20 65 55
חיפה 74 95 43 0 12 50 55 45

 

המחירים במחלקה הראשונה והשניה כוללים לינה וארוחות, המחירים של המחלקה השלישית אינם כוללים ארוחות והם עבור נסיעה על סיפון האוניה. את הכרטיס עבור הכבודה יש לרכוש יום לפני ההפלגה, 2 פּוּד ראשונים (32 ק"ג) הם ללא תשלום.

[רובל וקאפייקה הם המטבעות ברוסיה עד היום (ניתן להשוות לשקל ואגורה). ערך 1 רובל בשנת כתיבת המדריך (1911) היה שווה לרכישת פרה אחת. ]

דרכונים

דרכון בינלאומי ניתן לקבל גם באודסה. לשם כך יש להגיע עם אישור מהגורם השולח או אישור מהמשטרה על כך כי אין לכם מניעה לצאת לחו"ל. יש להגיע עם המסמכים 6 ימים מראש לאודסה. על האישור צריך להיות רשום: "לצורך הצגה למנהל העיר אודסה"

כרטיסי עולי רגל ליהודים – לא מונפקים יותר.

בקונסטנטינופול מוכרחים להוציא טזקרה [TEZKERE] (דרכון תורכי לתושבי חוץ). לשם כך יש להביא אישור מיוחד מהקונסול הרוסי (עלות של 80 קאפייקה) ואת האישור יש להגיש יחד עם הדרכון לבית הסאראיה המקומי. להנפקת הטזקרה יש לשלם 80 קאפייקה נוספים.

הטזקרה תקף לשנה אך אם תגיעו לנמל יפו בלעדיו – תאלצו לשלם קנס בגובה 2.40 רובל.

בהגיעכם לנמל יפו, עליכם להפקיד את טופס הטזקרה והדרכון שלכם. למחרת היום תקבלו "כרטיס אדום" (ייעודי לנתינים היהודים ברוסיה), על הכרטיס תשלמו 25 קאפייקה נוספים.

במדינה עצמה הדרכון אינו נחוץ לכם, הוא לא נבדק והמסמך המשמש תושבי חוץ הוא "הכרטיס האדום". יש לשים לב שהכרטיס האדום תקף אך ורק ל-3 חודשים. בדרככם חזרה לרוסיה, יש להחזיר את הכרטיס האדום ולקבל בחזרה את הדרכון.

  1. הפלגה דרך טריאסטה (איטליה)

הקו טריאסטה-פלשתינה הוא הדרך הנוחה ביותר למגיעים ממרכז אירופה. חברת הספנות לויד (Austrian Lloyd), אשר תשלח פרוספקט עפ"י בקשתכם, מחזיקה בשני קווי שייט: הקו הסורי והקו המהיר. למעוניינים בכך, החל ב-1 בפברואר 1911 יוגש באניות גם מזון כשר.

Austrian

ספינה של קו הספנות Austrian Lloyd

  • הקו הסורי

האוניה יוצאת מטריאסטה בימי חמישי בשעה 12:00. הדרך לאלכסנדריה אורכת 7 ימים. באלכסנדריה האוניה ממתינה 3 ימים וביום ראשון בערב היא יוצאת שוב ומגיעה לפורט סעיד ביום שני בבוקר. ביום שני בערב היא כבר יוצאת ליפו ומגיעה לשם מוקדם בבוקר יום שלישי.

מחירי הכרטיסים מטריאסטה ליפו:

מחלקה ראשונה (עם חדר פרטי וארוחות) – 113.85 רובל

מחלקה שניה (עם חדר פרטי וארוחות) – 78.98 רובל

מחלקה שניה (עם חדר פרטי, ללא ארוחות) – 54.98 רובל

מחלקה שלישית (על הסיפון, ללא חדר וללא ארוחות) – 18.75 רובל

המחירים המוזלים במחלקה השניה והשלישית הם בזכות סיכום בין הלשכה הציונית בוינה לבין חברת הספנות לויד. כרטיסים אלו ניתן להשיג אך ורק דרך הלשכה הציונית בוינה (Türkenstraße 9, Wien).

ניתן לנצל את העצירה בת שלושת הימים באלכסנדריה לביקור בקהיר. ישנה רכבת מאלכסנדריה לקהיר ומשם ניתן להמשיך ברכבת נוספת ישירות לפורט סעיד כך שתספיקו לעלות שוב על האונייה בזמן עצירתה בנמל המקומי בדרכה ליעד הסופי – יפו.

To_Sinai_via_the_desert._Train_crossing_the_Sinai_Desert,_Jerusalem-Kantara
רכבת עות'מאנית חוצה את מדבר סיני, 1920

אם אינכם מעוניינים לבקר בקהיר או במידה ואתם מעוניינים לקצר את משך המסע ליפו, ניתן לרדת בנמל אלכסנדריה ולקחת רכבת ישירה לפורט סעיד (5 שעות נסיעה), משם יוצאת בימי שישי האוניה Khedivial Mail Stream Ship. Comp. ליפו. באופן זה תגיעו ליפו כבר ביום שבת בבוקר.

  • הקו המהיר

האוניה בקו המהיר גם כן יוצאת בימי חמישי בשעה 12:00 בצהריים אך לכיוון נמל ברינדיזי [איטליה]. הדרך לאלכסנדריה אורכת 4 ימים וההגעה לנמל אלכסנדריה ביום שני בבוקר. משם יש לקחת רכבת לפורט סעיד ובערב של אותו יום יוצאת מנמל פורט סעיד אונייה של הקו הסורי אשר מגיעה ליפו ביום שלישי לפנות בוקר.

מחירי הכרטיסים (לא כולל כרטיסי הרכבת בין אלכסנדריה לפורט סעיד) הם כדלקמן:

מחלקה ראשונה (עם חדר פרטי וארוחות) – 146.60 רובל

מחלקה שניה (עם חדר פרטי וארוחות) – 100.35 רובל

מחלקה שלישית (עם חדר פרטי וארוחות) – 31.12 רובל

מחלקה רביעית (על הסיפון, ללא חדר וללא ארוחות) – 20.62 רובל

המחירים המוזלים במחלקה השלישית והרביעית הם בזכות סיכום בין הלשכה הציונית בוינה לבין חברת הספנות לויד. כרטיסים אלו ניתן להשיג אך ורק דרך הלשכה הציונית בוינה.

כמו כן, קבוצות של 10 נוסעים ומעלה הרוכשים כרטיס הלוך ושוב, זכאים להנחה בגובה 25% למחלקה הראשונה והשניה בקו המהיר והנחה בגובה 30% בקו הסורי. גם הנחות אלו ניתן לקבל אך ורק דרך הלשכה הציונית בוינה.

ילדים מתחת לגיל 12 זכאים להנחה של 50% וילדים מתחת לגיל 3 אינם נדרשים לשלם.

Alexandria-Port-w-1024x674
נמל אלכסנדריה, תחילת המאה ה-20
  1. הפלגה דרך קונסטנטינופול

4 חברות ספנות מפעילות אוניות מקונסטנטינופול ליפו (דרך איזמיר, ביירות וחיפה):

  • Messageries Maritimes
  • איגוד השייט והמסחר של רוסיה
  • Khedivial Linie
  • Austrian Lloyd

הדרך אורכת בין 5 ל-8 ימים.

מחירי הכרטיסים הם כדלקמן:

מחלקה ראשונה (עם חדר פרטי וארוחות) – 112.50 רובל

מחלקה שניה (עם חדר פרטי וארוחות) – 75 רובל

מחלקה שלישית (על הסיפון, ללא חדר וללא ארוחות) – 26.25 רובל

  1. הפלגה דרך קונסטנצה (רומניה)

ניתן לעלות על אוניה היוצאת בקו השייט הרומני מקונסטנצה לקונסטנטינופול (10 שעות הפלגה), שם תהיה עצירה של יום אחד ומשם האוניה ממשיכה לאלכסנדריה דרך איזמיר או פורט סעיד.

מחירי הכרטיסים בין קונסטנצה לאלכסנדריה:

מחלקה ראשונה (עם חדר פרטי וארוחות) – 97.50 רובל

מחלקה שניה (עם חדר פרטי וארוחות) – 60 רובל

מחלקה שלישית (על הסיפון, ללא חדר וללא ארוחות) – 22 רובל

  1. דרך גנואה (איטליה)

מגנואה יוצאת, מדי יום, אוניה של חברת הספנות הצפון גרמנית Lloyd לאלכסנדריה (דרך נאפולי). הדרך אורכת 5 ימים.

  1. דרך מרסיי (צרפת)

ממרסיי יוצאת, מדי יום, אוניה של חברת הספנות Messageries Maritimes לאלכסנדריה. הדרך אורכת 5 ימים. ניתן לקבל לוח זמנים ומחירים דרך לשכת התיירות. מאלכסנדריה ופורט סעיד יוצאת אוניות ליפו 2-3 פעמים בשבוע.

  • תקופת הנסיעה המומלצת

התקופה הטובה ביותר לביקור בפלשתינה היא אפריל-יוני, לאחר תום הגשמים.

נוסעים המגיעים בעונת החורף מנובמבר ועד מרץ צריכים לצפות לים סוער בכניסה לנמל, הדבר אמנם קורה לעתים רחוקות אך הים הסוער יאלץ את האוניה להמשיך לעגינה בביירות או פורט סעיד.

גם הגשם יכול לעכב ולהאט את מסעכם בפלשתינה במספר ימים היות שלאחר גשמים עזים ישנן דרכים חסומות שלא ניתן לעבור דרכן.

תיירים המגיעים בין יולי לאוקטובר צריכים לקחת בחשבון שהם יחוו חום עז, השדות יהיו יבשים והעצים והדרכים יהיו מכוסים באבק.

  • בגדים וציוד למסע

הבגדים שתארזו עמכם למסע תלויים בתקופה בשנה בה אתם נוסעים. בתקופה הגשומה בין נובמבר לאפריל צפוי להיות קר, בעיקר בירושלים הנמצאת בגובה ההר ובהרי הגליל כך שמוכרחים להצטייד בבגדי חורף.

בקיץ, ממאי ועד אוקטובר, מומלץ לתיירים להצטייד בבגדים קלילים ובהירים אשר ניתן לרכוש במחירים נוחים בפלשתינה עצמה. כמו כן מומלץ להצטייד במגפי רכיבה (היות שבפלשתינה תאלצו לעבור דרכים רבות ברכיבה), מימיית שדה עטופה ב-לבד ואקדח (מסוג Revolver), למרות שלמען האמת אין בו צורך בדרכים בפלשתינה היות שהן בטוחות למדי אך אם תחליטו לטייל באזורים מבודדים יותר של האזור מומלץ שתישאו עמכם את האקדח להגברת תחושת הביטחון.

כינין[תרכובת ארומטית המשמשת בעיקר כתרופה לטיפול בקדחת הביצות] ואבקה נגד חרקים נחוצים בחלק מבתי המלון הקטנים בפלשתינה, ניתן לרכוש בפלשתינה עצמה.

מומלץ כמו כן לקחת גם את "מדריך הטיולים בסוריה ופלשתינה" בעריכת בדקר או מאיר, ומפה קטנה של פלשתינה (בהוצאת וגנר ודבס, לייפציג) וכמובן את "המדריך ללימוד פלשתינה" (הגרסה הרוסית, הוצאת "קדימה", וילנה)

  • עלות המסע

העלות הכוללת של המסע יכולה להסתכם בסכומים הבאים (רובל):

  אנשים עם

דרישות גבוהות

אנשים עם

דרישות בינוניות

אנשים בלי

דרישות משמעותיות

הלוך ושוב לנמל אירופאי 75 37.50 30
הלוך ושוב מנמל אירופאי ליפו 300 168.75 6375
שהות בת 4 שבועות במלון בפלשתינה 150 93.75 46.87
טיול במדינה 150 56.25 28.13
סה"כ 675 356.25 168.75

מחירים אלו תקפים לעונה שבין מרץ – יוני. בעונת הקיץ עלות הלינה והנסיעות נמוכים יותר אך הנוסע העצמאי יתקשה למצוא כרכרה פנויה.

  • מטבע ושערי חליפין

המטבעות הנפוצים ביותר בפלשתינה הם בישקיל, מג'ידי ומטליק. בישליק הוא מטבע נחושת (שווה ערך 56 סנט = 21 קאפייקה), מג'ידי הוא מטבע כסף (שווה ערך 4.20 פרנק = 1.57 רובל).

1 מג'ידי = 7.5 בישליק

1 בישליק = 10 מטליק

ישנם מטבעות של חצי מג'ידי, רבע מג'ידי (כסף), חצי בישליק ומטבע של שני מטליק (נחושת).

ישנם גם מטבעות זהב – לירה וחצי לירה תורכיות ( 1 לירה תורכית = 23 פרנק = 8.62 רובל), אך בנוסף תמצאו בשימוש גם את מטבעות הזהב הצרפתים והאנגלים. שימו לב שמטבעות הכסף הצרפתיים מתקבלים רק בערים הגדולות ובמקומות מסויימים מאוד.

יחידת המטבע הקטנה ביותר היא פיאסטרה. 1 פיאסטרה = 40 פארה. יש לשים לב כי ישנו שער חליפין שונה בין עיר לעיר.

פרנק רובל/קאפייקה פיאסטרה/פארה
יפו 1 37.5 קאפייקה 6 פיאסטרה ו-8 פארה
20 7.5 רובל 124 פיאסטרה
ירושלים, חיפה וטבריה 1 37.5 קאפייקה 5 פיאסטרה ו-18 פארה
20 7.5 רובל 109 פיאסטרה

הדרך הטובה ביותר היא להצטייד בצ'ק מבנק אנגלו-פלשתינה או בכסף צרפתי (מטבעות או שטרות).

  • משך המסע

בשביל לבקר בפלשתינה המערבית לירדן או כפי שנאמר "מדן ועד באר שבע" מהקצה הצפוני ועד הקצה הדרומי וביקור בכל מוקדי העניין והאתרים החשובים לקולוניאליסטים היהודים המודרניים, נדרשים בין 5 ל-6 שבועות.

על מנת לבקר גם באתרים החשובים מעבר לנהר הירדן יידרש שבוע נוסף. התייר המוגבל בזמן יכול לוותר על האתרים המרוחקים בהם הגישה לא פשוטה ואז המסע בפלשתינה שממערב לירדן יארך בין 3 ל-4 שבועות.

  • תנאי אקלים וסניטציה

פלשתינה לחלוטין ידידותית לבריאות, במיוחד באביב ובקיץ. בימים החמים מומלץ להימנע מאכילת בשר. כמו כן מומלץ להימנע משתיית מים טריים אם הם לא ממקור מים מוסדר או מעיין טבעי ואינכם בטוחים במקורם.

בחורף, המלריה מאוד נפוצה ומומלץ לנטול "כינין" כפעולת מנע להידבקות (חצי גרם פעם בחמישה ימים).

  • ירידה מהאוניה ביפו או חיפה

אוניות הקיטור אינן יכולות להגיע עד החוף עצמו, לא בנמל יפו ולא בנמל חיפה ועוגנות במרחק וֶרְסְטָה אחת מהחוף (כ-1000 מ'). המעבר לחוף מתבצע על גבי סירות, מעבר לא נוח במיוחד במים סוערים אך לא מסוכן.

המחיר להעברה מהאונייה לחוף (כולל הכבודה) הוא בין 2-5 פרנק (0.75-1.87 רובל)

1280px-Jaffa_Port._matpc.04696
נמל יפו, רציף העברת נוסעים ומטענים לספינות ואוניות מפרש וקיטור העוגנות במים העמוקים. שלהי המאה ה-19 ראשית המאה ה-20
  • ביקורת מכס

ביקורת המכס של הכבודה היא פשוטה ואורכת דקות ספורות. אין היום כבר צנזורה על ספרים. הכנסת נשק חם אסורה.

  • עלויות הנסיעה בתוך הארץ

ניתן להגיע ברכבת רק מיפו עד ירושלים או מחיפה עד צמח (על חוף ימת טבריה) והלאה עד דמשק. בשני הקווים ישנם קרונות ברמת מחלקה ראשונה ושלישית, אין מחלקה שניה. קרונות המחלקה השלישית בקו יפו-ירושלים הם נוחים למדי, בקו חיפה-דמשק הקרונות בדרך כלל אינם נוחים, בעיקר לגברות.

מחירי כרטיסי הרכבת הם כדלקמן:

קו מחלקה מחיר
יפו-ירושלים 1 15 פרנק = 5.62 רובל
יפו-ירושלים, הלוך ושוב

*בתוקף ל-3 ימים

1 20 פרנק = 7.5 רובל
3 5 פרנק = 1.87 רובל
חיפה-צמח 1 10 פרנק = 3.75 רובל
3 5 פרנק = 1.87 רובל
צמח-דמשק 1 17 פרנק = 6.37 רובל
3 8 פרנק = 3.18 רובל

בכל המקרים לעיל אין מנוס משכירת כרכרה או בהמת משא (סוס, חמור או פרד). מחיר כרכרה כולל בתוכו בדרך כלל גם 3 סוסים הנדרשים לאור מצבם הרעוע של הדרכים ואלו יכולים לשאת בין 2-4 נוסעים. לחלופין ניתן לשכור רכב משא ממונע (furgón) אמריקאי המתאים ל-5-6 אנשים ועלותו בין 20-30 פרנק ליום (7.50-11.25 רובל), תלוי בעונה.

בנסיעה למספר ימים יש לקחת בתחשיב עלות ההשכרה של כלי ההתניידות גם יום אחד לחזרתו של נושא הכלים ללא קבוצת המטיילים. סוסים וחמורים אשר נשכרים ע"י תיירים הם ידידותיים לחלוטין לבני אדם כך שגם נוסעים לא מיומנים יכולים לרכב עליהם. אנשים בוגרים, אשר לא יודעים לרכב על גבי בהמה גבוהה, כדאי שיקחו פרד.

המחיר לסוס בעיר לוד נע בין 6-8 פרנק (2.25-3 רובל) ליום, בגליל בין 5-6 פרנק (1.87-2.25 רובל), חמורים עולים מחצית המחיר. בנוסף למחיר על הבהמה נדרש לשלם גם על המלווה שצועד ברגל בצמוד אליה 2-3 פרנק ביום (0.75-1.12 רובל).

  • בתי מלון

המלונות היהודים המשמעותיים ביותר הם:

יפו: מלון קמיניץ ומלון אמדורסקי (Bella Vista)

ירושלים: מלון קמיניץ ומלון אמדורסקי (Zentral Hotel)

חיפה: מלון הרצליה (בבעלות אפשטיין)

1_99476662
רחוב בוסטרוס [היום: רזיאל] בתחילת המאה העשרים. זהו ציור המבוסס על צילום. המבט הוא מכיכר השעון לכיוון מזרח.

 

1280px-Bethagefen
מבנה מלון הרצליה (בבעלות אפשטיין) הראשון בחיפה, רח' הגפן.

מלונות קטנים תמצאו גם כן בערים אלו וכמעט בכל המושבות. לצורך שהות ממושכת מומלצים גם "מלון קלבינצב" ברחובות, "מלון גרף" בזכרון יעקב ו-"מלון גיסין" בפתח תקווה. המחיר לחדר במלון גדול נעה בין 6-8 פרנק (2.25-3 רובל) ליום. בתקופה שבין מרץ-יוני המחירים נעים בין 7-10 פרנק לחדר ליום (2.65-3.75 רובל). חדר במלון קטן יעלה בין 4-7 פרנק (1.50-2.62 רובל).

  • דואר וטלגרף

ישנם סניפים של הדואר והטלגרף התורכי בכל הערים ובכל הכפרים הגדולים. בחלק קטן מהמקומות מתקבלות טלגרמות בערבית בלבד. ביפו, ירושלים וחיפה ישנם גם סניפים של הדואר של רוסיה, אוסטריה, צרפת וגרמניה (מלבד חיפה בה אין סניף גרמני). בירושלים תמצאו גם סניף של הדואר והטלגרף האיטלקי.

המחיר לשליחת מכתב סגור בתוך פלשתינה ומחוצה לה הוא 1 פיאסטרה, מכתב פתוח (גלויה) יעלה חצי פיאסטרה. מחירי שליחת טלגרמה (בסניפים של המדינות הזרות) הם: רוסיה – 72 סנט (72 קאפייאקה) למילה, גרמניה – 52 סנט (20 קאפייקה), אוסטריה – 46 סנט (17 קאפייקה), אנגליה – 71 סנט (27 קאפייקה), רומניה – 43 סנט (16קאפייקה).

  • תכנית הנסיעה – מדריך קריאה לפרק השני

המסלולים המוצעים בפרק השני של מדריך זה מיועדים לתיירים הנוסעים לתקופה של 5-6 שבועות. אלו המגיעים רק ל-3 שבועות צריכים להימנע מנסיעה ליעדים המצוינים בגופן קטן בטקסט. יעדים שניתן להגיע אליהם רק על גבי בהמת משא או ברגל מסומנים בכוכבית. עיגול (o) משמעותו שהדרך או התנאים ביעד קשים.

פרק שני – מסלולי טיול

  • יפו

45,000 תושבים, ביניהם כ- 8,000 יהודים.

מלונות:

  • מלון קמיניץ (נמצא ברחוב הראשי)
  • מלון אמדורסקי (נמצא על חוף הים)
  • מלונות קטנים רבים נוספים.

מהרחוב הראשי יוצא אומניבוס ליישוב היהודי "תל אביב" אשר נוסד בשנת 1909. ביישוב זה כ-70 בתים, 700 תושבים ומערכת אספקת מים. במרכז היישוב ישנה הגימנסיה העברית.

מוסדות יהודים:

  • Anglo-Palestine-Company (ההנהלה הראשית של בנק אנגלו-פלשתינה – סניף הבנק הקולוניאלי היהודי)
  • ההנהלה הפלשתינית של הארגון הציוני, מאוחד עם לשכת וועדת אודסה-פלשתינה
  • גימנסיה עברית
  • בית ספר לבנות – מוסד לימודים של הוועד האודסאי
  • בית ספר לבנים וגן ילדים הממומנים בעזרת Hilfsverein der deutschen Jeden
  • בית הספר "תחכמוני" (בית ספר אורתודוקסי, ממומן ע"י הזרם האורתודוקסי בתנועה הציונית, "מזרחי")
  • בית ספר לבנים Alliance Israélite Universelle
  • בית ספר למוזיקה
  • בית חולים יהודי
  • ספריית "שערי ציון"
  • סדנא ללימוד טווית תחרה, באחזקת " ארגון הנשים לעבודה תרבותית בארץ ישראל "
  • מסעדה יהודית עממית

מסלולי טיול מיפו:

  1. שרונה (מושבה גרמנית) – 20 דקות נסיעה. בפתח המושבה ישנו פרדס תפוזים בבעלות מ. מונטיפיורי, נכון להיום נמצא בניהול בית הספר החקלאי "מקווה ישראל".
  2. מקווה ישראל – 15 דקות נסיעה. בית ספר חקלאי של Alliance Israélite Universelle . נוסד בשנת 1870 ולומדים בו כ-70 תלמידים. בבית הספר נמצא קברו של המייסד – קרל נטר.
  • פתח תקווה, סביבתה ובן שמן

2 שעות נסיעה מיפו. ניתן להגיע על גבי בהמת משא או באמצעות דיליז'נס. הדיליז'נס יוצא מדי יום אחר הצהריים ומחירו 1.5 בישליק.

פתח תקווה – המושבה היהודית הגדולה והמיושבת ביותר בפלשתינה. היקף האוכלוסייה הוא כ-1,500 תושבים. ענף החקלאות הראשי במושבה הוא תפוזים. תמצאו במושבה מערכת מים, בית כנסת גדול ובית ספר.

לאחרונה, " ההתאחדות החופשית להגנת האינטרסים של היהדות האורתודוקסית " הקימה במושבה תלמוד תורה גדול בניהולו של ד"ר אברבוך. במושבה מתגורר באופן קבע רופא – ד"ר קון וישנו בית מרקחת ומלון "גיסין".

עין גנים – במרחק חצי שעה נסיעה מפתח תקווה, מושב עובדים שנוסד בשנת 1908 ע"י הוועד האודסאי. נכון להיום במושבה ישנם 20 בתים ומערכת מים.

כפר סבא – במרחק שעה אחת מפתח תקווה, מטעי שקד, מושבה בהקמה ובה פועלים המתגוררים בצריף.

יהודיה – במרחק חצי שעה מפתח תקווה, יישוב קטן, בעבר שימש את המתיישבים של פתח תקווה אשר סבלו מהתפרצויות קדחת במושבת, נכון להיום היישוב ריק.

מבצר אנטיפטרוס (בערבית ראס-אל-עין) – שעה נסיעה מפתח תקווה – מומלץ לביקור.

בן שמן (בערבית בית עריף) – מוכרחים לצאת מוקדם בבוקר, דרך המושבה הגרמנית החקלאית והמחלבה "וילהלמה" (בית ספר חקלאי) הנמצאת במרחק 3 שעות נסיעה, ודרך העיר הערבית "לוד". בבן שמן נמצא מפעל להכנת סבון של חברת "עתיד" ומטע זיתים גדול של "חווה להכשרת פועלים לנטיעות" – על אדמות קק"ל. המטעים ניטעו בשנת 1910 ומנוהלים ע"י האגרונום ווילקנסקי (וולקני). כמו כן תמצאו בבן שמן סדנא למלאכת כסף של בית הספר התעשייתי הירושלמי "בצלאל" ו-5 בתים צנועים לצורפים התימנים העובדים בסדנא. לסיור מקיף ביישוב מספיקות 2-3 שעות וקשה למצוא מקום לינה במקום. לכן מומלץ להתארגן כך שתגיעו בשעה 16:00 לתחנת הרכבת בלוד הנמצאת במרחק חצי שעה מבן שמן ומשם בשעה 16:15 יוצאת רכבת ליפו.

1280px-Bezalel_019
חנוכת מושבת בצלאל בבן שמן. חנוכה 1911
  • מושבות ביהודה מדרום ומזרח ליפו

ראשון לציון – יש לנסוע מיפו על כביש ירושלים דרך מקווה ישראל, משם לרדת לדרך הכפרית לאורך הדיונות הגבוהות. לאחר כחצי שעה נסיעה תגיעו לראשון לציון. ישנו אומניבוס היוצא מיפו למושבה מדי יום, אך רק אחר הצהריים, מחיר הנסיעה הוא 1.5 בישליק. ראשון לציון היא המושבה היהודית הראשונה בפלשתינה שהברון רוטשילד לקח תחת חסותו. מרתפי יין עצומים בגודלם, המרכז הראשי של תרבות ייצור היין בפלשתינה.

בסוף הרחוב הראשי – בית כנסת, מולו יש סניפים של הדואר האוסטרי והדואר הגרמני. במושבה מתגורר דרך קבע רופא (ד"ר ויצברד) ויש בית מרקחת. פרדס תפוזים גדול ופארק עם שדרת דקלים מקסימה, השייך לברון רוטשילד.

במושבה ישנו בית קהילה ("בית העם"), גן ילדים, בית ספר, מלון "בלקינד" (ארוחת צהריים עולה 2 פרנק).

במרחק 3/4 שעה מראשון נמצאת:

ואדי חנין – מושבה קטנה המורכבת משתי קבוצות בתים נפרדות: נס ציונה ותל אביב. ייצור יין וגידול תפוזים ושקדים.

בהמשך, במרחק חצי שעה, נמצאת:

רחובות (ובה תמצאו את מלון "קלויצגב"). המושבה נוסדה בשנת 1890 ע"י ארגון "מנוחה בנחלה" של יהודי ורשה אשר פיתחו כאן יקבים וגידולי עץ שונים. כעת מתפתח במושבה ענף ייצור היין ומטעי זיתים ושקד. מבחינת כוח עבודה, במושבה מועסקים פועלים יהודים רבים ממוצא תימני, המתגוררים בבתים נפרדים שנבנו במיוחד עבורם. על הגבעה, ממנה נשקף נוף מקסים, נמצא בית כנסת. במושבה מתגורר דרך קבע רופא (ד"ר מושקוביץ', ציר בקונגרס הציוני, מרומניה) וישנם בית מרקחת, בית ספר ומערכת מים.

במרחק שעה נוספת נמצאת רמלה ותחנת הרכבת בקו יפו-ירושלים. כמו כן, במרחק שעה נסיעה מרחובות נמצאת עקרון.

עקרון – 300 תושבים. ענף עיקרי – פלחה, מטעי זיתים. המושבה קרובה למסילת הרכבת. מרחק של שעתיים נסיעה מעקרון נמצאת "אבו-שושה", היא גזר המקראית. במקום נערכו עד שנת 1909 חפירות ארכיאולוגיות בניהולו של הארכיאולוג האנגלי מק' מרפי. החפירות גילו בתים ומקדש עם עמודים מהתקופה הכנענית וחלק מארמונו של שמעון המכבי. קשה להתמצא בעיר ההרוסה הזו לכן מומלץ לנסוע לאתר עם מתיישב מעקרון המכיר את המקום. מ"אבו שושה" ניתן לחזור לרמלה (שעה וחצי נסיעה).

מעקרון ניתן להמשיך עד לתחנת הרכבת סג'ד, שם עוברות רכבות בין 3 ל-4 אחה"צ בקו יפו-ירושלים. בזמן ההמתנה לרכבת מומלץ לבקר (במרחק חצי שעה נסיעה מהתחנה) בשטח בבעלות קק"ל אשר קיבל את השם חולדה ובו, בשנת 1909, התחילה נטיעת "יער הרצל" [היום: יער חולדה]. מבית ההנהלה נשקף נוף מקסים.

במרחק שעה נסיעה מעקרון נמצאת:

קטרה (גדרה) – מושבה אשר נוסדה בשנת 1884 ע"י סטודנטים יהודים מרוסיה שהתאחדו תחת הארגון "בית יעקב לכו ונלכה" או בקיצור "ביל"ו" שחלקם גרים בה עד היום (1911) בקטרה. לגדרה יש מוניטין של "מושבת סטודנטים". עיסוקם של המתיישבים: ייצור יין, מטעי שקד וגידולי דגן. הענבים מעובדים לאלכוהול במושבה עצמה ונשלחים לאחסנה במרתפים של ראשון לציון.

במרחק שעה וחצי נסיעה מקטרה נמצאת:

קסטינה – מושבה קטנה של עובדי אדמה. הבתים בנויים מעץ וכל המושבה נראית כמו כפר.

מקסטינה ניתן לחזור לתחנת הרכבת סג'ד (שעתיים נסיעה).

בסמוך לתחנת הרכבת "דיר אבאן" [היום: תחנת בית שמש, פעילה] על קו יפו-ירושלים נמצאת המושבה החקלאית הקטנה:

הר-טוב – הדרך הטובה ביותר לבקר בהר-טוב היא בדרך מיפו לירושלים או בדרך חזרה. מומלץ לנסוע ברכבת הבוקר ולרדת בתחנת "דיר אבאן". מומלץ להצטייד במזון היות שאין במקום מלון והמתיישבים, יהודים בולגרים, מאוד עניים. החזרה תהיה ברכבת שאחר הצהריים.

  • דרום פלשתינה

(עזה, אל-עריש, באר שבע, חברון)

הקולוניזציה היהודית עדיין לא התרחבה למחוז זה, אך האזור מעניין לאור חשיבותו בהיסטוריה היהודית. כאן תוכלו להתוודע מקרוב לחיים של הבדואים הרועים את עדריהם בכל המחוז.

כמובן שתהיו מוכרחים לקחת מלווה מקומי המכיר את האזור. אף על פי שהבדואים ידועים בקבלת האורחים שלהם ושוחרי שלום, הם דורשים הערכה וכבוד לאורחות חייהם המיוחדים.

מוטב להתחיל את הסיור מהמושבה קסטינה, ממנה תגיעו לאחר 3 שעות נסיעה לאשקלון, העיר הפלישתית העתיקה (בתקופת מסעות הצלב זה היה מבצר עוצמתי וחשוב אך נכון להיום מדובר בכפר ערבי קטן ועני עם הריסות מרשימות של מבצר צלבני). 3 שעות נסיעה נוספות יביאו אתכם לעזה.

עזה (המלון של אלכסנדר קנזביץ', נוצרי) – עיר פלישתית עתיקה נוספת. בעת העתיקה העיר היתה מרכז מסחרי חשוב לאור מיקומה על דרך המסחר החשובה בין מצרים ופלשתינה, דרך שאינה בשימוש היום. היקף האוכלוסיה בעזה עומד על 30,000 תושבים, בהם 150 יהודים (כולם ספרדים).

תושבי העיר מתפרנסים בעיקר מגידול שעורה בשדות סביב. השעורה העזתית מוערכת מאוד ע"י יצרני הבירה האנגלים. לאחר הקציר בעונת הקיץ, השעורה מועמסת לאוניות קיטור בנמל עזה ומשם מובלת ישירות לאנגליה ובלגיה.

העיר ממוקמת במרחק חצי שעה מהים. לפני 3-4 שנים השלטונות הניחו דרך מוסדרת דרך הדיונות מהעיר אל הים. נכון להיום בחלק מהמקומות הדרך מכוסה לחלוטין בחול. אומרים שהשלטונות מתכוונים למכור את השטחים שבין העיר לים שבבעלותם לצורך בניית בתים ושתילת עצים על מנת שמרכז הכובד המסחרי בעיר יעבור קרוב יותר לים שם כבר היום נמצא בית המכס.

WMC_Gaza_City
עזה היום

במרחק 3 שעות נסיעה מעזה נמצא כפר גדול בשם חאן יונס, משם במרחק חצי שעה, בסמוך לרפיח, נמצא הגבול עם מצרים. בצד אחד של הגבול נמצאת עמדה של הצבא התורכי ובצד השני עמדה מצרית. העמדה המצרית מחוברת באמצעות טלגרף לאל עריש, מקום מושבו של המושל. לאל עריש ניתן להגיע רק ברכיבה על גבי בהמת משא והדרך המייגעת אורכת 8 שעות רכיבה בדיונות.

אל עריש – נווה מדבר המוזן באמצעות נחל "ואדי אל עריש" (מוזכר בתנ"ך כ"נחל מצרים"). בתקופת התנ"ך נחל זה נחשב לגבול של פלשתינה. מאל עריש מומלץ לחזור בחזרה לעזה ומשם להמשיך לבאר שבע (5 שעות נסיעה).

באר שבע –  היתה מפורסמת עוד מימי אברהם אבינו כעיר שבע בארות המים. אותן בארות מספקות את המים לעיר עד היום. עד לפני 10 שנים (1900) בעיר היו רק תלי הריסות אך מאז העיר הולכת ונבנית ע"י השלטונות התורכים. בעיר מוצב באופן קבוע "חיל מצב" של הצבא התורכי , דבר אשר מחזק את עוצמתה של העיר מול הבדואים המודאגים אשר רועים את צאנם באזור זה ורואים את העיר הולכת ונבנית על חשבון שטחי המרעה. נכון להיום יש בעיר מאות בתים. בזמן האחרון התמקמו בעיר כמה משפחות יהודיות העוסקות במסחר ובייצור קמח. מבאר שבע, תוך 8 שעות רכיבה (לא ניתן להגיע עם כרכרה) תגיעו לחברון.

BersheebaWWI
באר שבע, 1917

חברון (בערבית: אל חליל) – עיר מוכרת עוד מסיפורי אברהם אבינו בתנ"ך, כוללת היום -20,000 תושבים, מתוכם 1,000 יהודים (בעיקר ספרדים). אומרים שלפני 10 שנים בעיר היו 2,000 תושבים אך מחציתם עזבה בשנים האחרונות. העיר כוללת סניף של בנק אנגלו-פלשתינה ותושביה מתפרנסים ממסחר עם הבדואים. סביב העיר גדלים כרמים רבים וענביהם מתבלטים בגודלם ומתיקותם. מוקדי עניין עיקריים בחברון הם המסגד (הכולל על פי האמונה את מערת המכפלה – מקום קבורתו של אברהם). הכניסה למסגד ולמערה מורשים רק למוסלמים. לא-מוסלמים יכולים לרדת במדרגות המזרחיות – רק עד המדרגה השביעית. בערב שבת יהודים רבים מגיעים להתפלל בקרבת המערה. לפי אמונתם, סדק הנמצא במדרגה החמישית מגיע בצידו השני עד המערה עצמה.

מחברון תוכלו להגיע תוך 3 שעות, דרך שביל מוסדר, לבריכות שלמה.

בריכות שלמה משמשות עוד מהעת העתיקה כמאגר מים לירושלים. לפני מספר שנים השמישו את המאגר מחדש ומאז הוא מספק מים לחלק מירושלים ובעיקר ל-"מסגד עומר" וסביבתו. מבריכות שלמה המשיכו לבית לחם הנמצאת במרחק חצי שעה.

בית לחם – ישוב מקסים הכולל כנסיות רבות, הבולטת ביניהן היא "כנסית המולד". מוקף במטעי זיתים, היישוב מוכר בזכות הענף הפורח לייצור מוצרים מאם הפנינה [צדף], מוצרים אשר באמריקה קונים בתור "עתיקות".

בדרך מבית לחם לירושלים (האורכת כשעה) תעברו דרך קבר רחל – מבנה צנוע המצופה באבן פשוטה עם כיפה ומצבת אבן במרכזו. הקבר מנוהל ע"י אחת הקהילות היהודיות בירושלים ותמורת תשלום סמלי לשומר בכניסה תוכלו להיכנס ולהתרשם מהקבר.

  • ירושלים

שוכנת בגובה 744-790 מ' מעל פני הים. אוכלוסייתה מונה 80,000 תושבים, ביניהם 50,000 יהודים, 15,000 נוצרים ו-15,000 מוסלמים.

תחנת הרכבת נמצאת במרחק רבע שעה נסיעה מהעיר. ניתן למצוא כרכרות וסבלים מטעם בתי המלון לצד כל רכבת.

סמוך לשער יפו נמצא סניף של בנק אנגלו-פלשתינה ובתי המלון של קמיניץ ואמדורסקי. כמו כן תמצאו בסמוך לשער יפו גם בתי הארחה רבים וזולים.

Jaffa_gate_1910
רחבת שער יפו, ירושלים, הבניין בצד ימין הוא מלון אמדורסקי

מידע אודות הטופוגרפיה והארכיאולוגיה של ירושלים ניתן למצוא במדריך התיירים של מאייר ובדקר.

מוקדי העניין המעניינים ביותר ליהודים הם:

  1. הכותל המערבי (קיר הדמעות) בו מתפללים יהודים רבים, בעיקר בערב שבת. הכותל תומך בגבעה גבוהה שעליה עמד בית המקדש. היום על אותו מקום עומד מסגד עומר אותו ניתן לבקר מדי יום (עדיף עם מלווה מטעם המלון או מדריך דובר ערבית).
  2. מגדל דוד
  3. קברי המלכים (כלבא שבוע) ככל הנראה קברה של הלני המלכה ומשפחתה.
  4. קבר שמעון הצדיק – מקום לטיולים והילולת ל"ג בעומר
  5. הר הזיתים עם קברים יהודיים. מהכנסיה הרוסית בפסגת ההר נשקף נוף מקסים וניתן לראות עד ים המלח.
  6. יד אבשלום וקבר המלך יהושפט בנחל קדרון
  7. נקבת השילוח
  8. קבר דוד המלך, הר ציון, מאחורי חומות העיר
  9. מחצבת שלמה

בירושלים לא מתגוררים רק יהודים ספרדים ואשכנזים, אלא גם יהודים מפרס, חאלב, אורפה (תורכיה), תימן, מרוקו והקווקז. היהודים הבוכרים ברובם עשירים, בנו לעצמם לפני 20 שנה שכונה נפרדת ויפה, בעוד היהודים התימנים מתגוררים בצריפים מעץ ופח. המגבית שנאספת מדי שנה עבור יהודי ירושלים האשכנזים הנזקקים (כספי החלוקה) מגיעה לכדי 3-4 מיליון פרנקים.

The_Palace,_Bukharim
בית יהודיוף-חפץ ("הארמון") בשכונת הבוכרים

מוסדות יהודיים:

בתי חולים:

  • "ביקור חולים" – הבניין בבניה (הרופאים הם ד"ר איינסלר וד"ר מזא"ה)
  • בית החולים האמסטרדמי "שערי צדק" – בית חולים גדול המסובסדת ע"י הכולל הגרמני-הולנדי (הרופא הוא ד"ר וולך)
  • משגב לדך – (הרופאים ד"ר מזרקי וד"ר אבו ג'דיד)
  • רוטשילד – (ד"ר סגל)
  • בית תמחוי "מושב זקנים"
  • בית חולים פסיכיאטרי לנשים "עזרת נשים" (מנהלת – גב' פינס)
  • בית חינוך עיוורים לבני ישראל (מנהל – אברהם משה לונץ)

בתי יתומים:

  • מקלט יהודי לבנות (מנהלת – גב' קון)
  • בית היתומים של דיסקין
  • בית היתומים של הקהילה הספרדית
  • בית היתומים של פרנקפורט לבנים (מנהל – ד"ר גרינגוט)

בתי ספר:

  • בי"ס גמל
  • סמינר למורים
  • סמינר לגננות
  • בית ספר למקצועות הריאליים ולמסחר
  • סמינר לרבנים
  • בית ספר לנשים
  • 3 גני ילדים

*כלולים תחת Hilfsverein der deutschen Jeden בניהולו של אפרים קון.

  • בית ספר למלאכה (בניהולו של אלברט אנטבי)
  • בית ספר לבנים (בניהולו של כרמון)
  • בית ספר לבנות (בניהולה של גב' לוי)
  • בית ספר לבנות ע"ש אוולין רוטשילד (בניהולה של מיס' לנדאו)

*כלולים תחת Alliance Israélite Universelle

  • הגימנסיה העברית (הוקמה לאחרונה)
  • תלמוד תורה של יהדות גרוזיה
  • תלמוד תורה אשכנזי
  • תלמוד תורה ספרדי
  • בית ספר לאמנות "בצלאל" (בניהול פרופ' בוריס שץ) הנוסד בשנת 1907, מעסיק נכון להיום 300 פועלים, משני המינים. בבית הספר סדנאות לייצור שטיחים, אמנות בכסף, אמנות בנחושת, אמנות עץ, סדנת חריטה, סדנת טווית תחרה וסדנת קליעת סלים.
Bezalel,_1913
בצלאל, ירושלים, 1913

בתי כנסת:

  • קרוב ל-100 בתי תפילה
  • 3 בתי כנסת ראשיים בשכונת "ציון" שבעיר:

בית כנסת ספרדים

בית כנסת אשכנזים – פירושים

בית כנסת אשכנזים – חסידים

  • ספריה לאומית (בניהול אפרים קון). הספרים נאספו ברובם ע"י ד"ר חזנוביץ' בביאליסטוק. הבניין נבנה על קרקע השייכת לקק"ל, ע"י לשכת "בני ברית" בירושלים.
  • בית עם (בית הקהילה היהודית) – בו מקריאים מאמרים, הרצאות, מאורגנים ערבי קהילה וכדומה.

סיורים מירושלים

  1. מוצא (3/4 שעה נסיעה מירושלים בעגלה) – מושבה יהודית בה מתגוררים 10 משפחות ובבעלותן 500 דונם שדות. המושבה נוסדה בשנת 1890 ולאחר שסבלו מתקופת מחסור עדיין לא השלימו את בנייתה.
  2. מעיין עין פרת – למעיין זה תגיעו לאחר רכיבה של שעתיים. על פי התכנון, מעיין זה אמור לספק מים לירושלים. המעיין נמוך ב-500 מ' מירושלים , בתוך עמק בו תמצאו נוף מעניין למדי של מנזרים המפוזרים בשיפולי ההר.
  3. עין כרם – כפר נוצרי, הנמצא במרחק שעה מירושלים, עם מעיין גדול ומטעים יפים.
  4. יריחו – הנסיעה אורכת יומיים עם עצירת חובה ללינה ביריחו. הדרך עוברת בין מדפי הר (רמות) ערומים ועוברת על גבי כביש רעוע ולא מתוחזק. הנסיעה ליריחו, הנמצאת בגובה 250 מ' מתחת לפני הים (1000 מ' מתחת לירושלים) נמשכת 5 שעות.

ביריחו ישנם בתי מלון רבים אך אין מלון יהודי. האוכלוסייה מונה קרוב ל-1,000 איש וביניהם מספר משפחות יהודיות. מומלץ לבקר באתר העתיקות של יריחו העתיקה, אשר נחשף ע"י פרופ' זלין ב-1909. עתיקות אלו מראים, טוב יותר מאשר מקומות אחרים בפלשתינה, את החיים והערים שהיו בתקופת ארץ כנען.

בקרבת יריחו נמצא מעיין עין א-סולטן [מעיין אלישע] המוקף במטעים של יריחו. המעיין הזה הופך את יריחו לנווה מדבר. האזור, אשר מאופיין בכמות נמוכה מאוד של משקעים (15-20 סמ"ק בשנה), לחלוטין לא מטופח אך למרות זאת תמצאו כאן גידולים של עצי אפרסמון (בלסם), שושנת יריחו אמיתית, תפוח סדום (פתילת המדבר הגדולה) וצמחים נדירים רבים נוספים.

Calotropis_procera_flower
תפוח סדום (פתילת המדבר הגדולה), צילום: Judith27k
  1. ים המלח – במרחק שעה וחצי נסיעה דרך הרי גיר מיוחדים נמצא ים המלח, אשר בזכות ריכוז המינרלים הגבוהה שבמימיו, יכולים לרחוץ בו ללא סכנה גם אנשים שלא יודעים לשחות. ים המלח, הנמצא 394 מ' מתחת לפני הים התיכון, הוא העמק הנמוך ביותר בעולם הידוע לאנושות. מים המלח ניתן להמשיך, דרך הגשר, לירדן (שעה נסיעה) ואז בחזרה ליריחו (עוד שעה נסיעה).
  2. סיור לקבר רחל, בית לחם, בריכות שלמה וחברון (ראו סעיף ד.)
  • מושבות בשומרון

(חדרה, זכרון יעקב, עתלית)

על מנת להגיע מיהודה לשומרון ניתן להגיע לתחנת הרכבת ביפו ומשם לקחת כרכרה או לקחת כרכרה כבר בירושלים ולנסוע בדרך הארוכה יותר דרך נבלוס (שכם העתיקה). מצד אחד, הדרך מנבלוס עוברת בנופים יפים יותר ומאפשרת לתייר להיוודע לשכם העתיקה, לאנשי הכת השומרונית המתגוררת שם מהעת העתיקה ועד היום ולבקר בתל העתיקות סבסטיה, אך הדרך הארוכה תימשך יומיים (8 שעות מירושלים לנבלוס, 6-7 שעות מנבלוס לחדרה). מנגד, הדרך מיפו לחדרה אורכת 8 שעות בלבד.

בכל מקרה מומלץ לצאת מוקדם בבוקר (בין אם מיפו או מנבלוס) על מנת להגיע לחדרה מיד לאחר הצהריים ועוד באותו היום להמשיך לזכרון יעקב הנמצאת במרחק שעתיים נסיעה. (חיפה נמצאת במרחק 4-5 שעות נסיעה בעגלה מזכרון).

נבלוס [שכם] – עיר ערבית בה ניכרת השפעה אירופאית. אוכלוסייתה מונה 25,000 תושבים, ללא אף יהודי אך בעיר מתגוררים 180 שומרונים. על פי הכתוב בדברי הימים, הכת נוסדה לאחר חורבן ממלכת ישראל על ידי האשורים בשנת 772 לפנה"ס על בסיס איחוד בין ישראלים לעובדי אלילים.

מנהיג השומרונים הוא הכהן הגדול והם חוגגים את כל החגים היהודים אך עם שינוי מסוים במנהגים. בחגים פסח, שבועות וסוכות הם עולים להר גריזים, ומעלים קורבן. על קירות בית הכנסת הקטן של השומרונים מופיעים שמות אבותיהם.

סבסטיה – הריסות העיר "שומרון" העתיקה, נמצאת במרחק שעה נסיעה מנבלוס. החפירות ממומנות על ידי יעקב שיף מאמריקה, נוהלו תחילה תחת האדריכל שומכר ולאחר מכן פרופ' רייזנר. החפירות חשפו ממצאים רבים מתקופת ממלכת ישראל והתקופה הרומאית.

חדרה – מושבה יהודית הנוסדה בשנת 1891 ע"י קבוצת יהודים מרוסיה, שטחה 30,000 דונם, מושבת ענק בפלשתינה. השטחים מעובדים חלקית בלבד וזאת על ידי 35 משפחות. מלבד פלחה, המתיישבים עוסקים גם בגידול תפוזים, שקד וזיתים.

מטעים ראויים לציון:

  1. המטע הגדול של "אגודת נטעים" בחפציבה על גדת נחל חדרה, קרוב לים, במרחק שעה מחדרה והמטע של האגודה בבירכּת עטא, גם במרחק שעה מחדרה. בשני המטעים ישנם מגדלי מים גדולים.
  2. מטע הזיתים שניטע בשנת 1908 על שטח של 110 דונם אשר ניתנו במתנה לקק"ל מהנדבן יצחק ליב גולדברג.
  3. גן שמואל – פרדס תפוזים ואתרוגים שניטע בשנת 1890 לזכר הרב מוהליבר מביאליסטוק. הפרדס עבר לאחר מכן לטיפול הוועד האודסאי וניתן במתנה בשנת 1909 לקק"ל. נכון להיום הפרדס מושכר לחברה הפלשתינית "יצהר".
  4. פרדס התפוזים של חברת "דורשי ציון" המורכבת מיהודים רוסים.

בחדרה, לאור הביצות הרבות, היו לעתים קרובות התפרצויות קדחת עם מקרי מוות רבים. בזמן האחרון, בזכות יער האקליפטוסים שנשתל באדיבותו של הברון רוטשילד (קרוב ל-200,000 עצים), בזכות העמקת בארות המים ובזכות הגדלת השטחים המעובדים באזור, האקלים השתפר משמעותית ובהתאמה הסיכוי להידבק בקדחת נהיה נדיר מאוד. רופא המושבה הוא ד"ר ברויין.

זיכרון יעקב (מלון טוב של מר גרף) – המושבה הוקמה בשנת 1882 על ידי קבוצת יהודים מרומניה, כוללת נכון להיום שטח של 20,000 דונם ו- 1,000 תושבים. המושבה סובסדה משנות ה-90 ע"י רוטשילד וכעת עדיין תלויה בחברת יק"א. הענפים העיקריים הם ייצור יין ובזמן האחרון ניטעו מטעי שקד וזיתים. במושבה נבנו מרתפי יין גדולים אותם המתיישבים מראים ברצון.

כמו כן במושבה יש מערכת מים השואבת את מימיה מהכפר נזלה, הנמצא 180 מ' מתחת למושבה. בנזלה נמצא פרדס תפוזים השייך לברון רוטשילד. בזיכרון יעקב יש בית ספר גדול, בית כנסת, בית חולים, בית מרקחת ורופא קבוע (ד"ר ג. יופה). כדאי לראות גם את הגן הציבורי ובית העלמין.

מסלולי טיול מזיכרון יעקב:

  1. נזלה – פרדס תפוזים של הברון רוטשילד, הנמצא 3/4 שעה נסיעה מזיכרון
  2. קיסריה – שעה וחצי נסיעה, הריסות העיר העתיקה שנבנתה על ידי הורדוס ונקראה על שם אוגוסטוס קיסר. ניתן לראות שרידים של קירות הנמל שהיה במקום ובזכותו העיר הפכה למרכז אזורי חשוב. באמצע המאה נבנתה כאן כנסיה צלבנית. נכון להיום העיר מאוכלסת, זאת בעיקר על ידי צ'רקסים [טעות: מדובר בבוסניאקים, ראו תמונה בהמשך] בשטחים שהוקצו להם ע"י השלטון התורכי.
  3. שפיה – חצי שעה נסיעה, מושבה יהודית קטנה, כ-10 משפחות. עוסקים בפלחה ותעשיית החלב.
  4. אום אל ג'מאל [בת שלמה] – שעה נסיעה, מושבה יהודית, כ-16 משפחות. עוסקים בפלחה ותעשיית החלב. במושבה ישנן בארות מים רבות מהתקופה הרומאית.
  5. טנטורה – חצי שעה נסיעה בדרך לחיפה, זהו כפר ערבי שעומד על חורבות העיר הפיניקית העתיקה דור. בתחילת שנות ה-90 הברון רוטשילד בנה כאן מפעל לזכוכית אך זה נסגר תוך זמן קצר היות שהחול התגלה כלא מתאים לייצור זכוכית. המבנה היפה היום עומד ריק.
  6. עתלית – באמצע הדרך לחיפה, במרחק שעתיים וחצי מזכרון. המושבה, נוסדה בשנת 1908 ובה 10 בתים. העיסוק של המתיישבים הוא פלחה. הביצה הסמוכה משפיעה לרעה על בריאות המתיישבים, ככל הנראה כאן תוקם תחנה חקלאית ניסויית בניהולו של האגרונום אהרונסון. בסמוך לעתלית נמצאות הריסותיו של מבצר צלבני. מעתלית מומלץ להמשיך לחיפה הנמצאת במרחק שעה וחצי נסיעה.
היישוב_הבוסני_-_מבט_מבית_המושל
היישוב הבוסני – מבט מבית המושל בשנת 1943

[ויקיפדיה: בשנות השמונים הראשונות של המאה ה-19 הגיעו קבוצות מהגרים בוסניאקים מבוסניה לארץ ישראל בעקבות הכיבוש של בוסניה ע"י האימפריה האוסטרו-הונגרית. רובם התיישב בקיסריה]

חיפה

שוכנת למרגלות הר הכרמל ועל חופו של מפרץ גדול. אוכלוסייתה מונה 20,000 תושבים, מתוכם כ-10,000 נוצרים ו-2,800 יהודים (2,000 ספרדים ו-800 אשכנזים).

האוכלוסיה היהודית בחיפה היא תוצאה של הגירה מהשנים האחרונות ממזרח אירופה ומהעיר עכו הקרובה.

file_0
תחנת הרכבת החיג'אזית וסביבתה חיפה בתחילת המאה ה-20

בחיפה נמצאים סניף של בנק אנגלו-פלשתינה, רופא – ד"ר איליה אברבוך ובתי הספר הבאים:

  • בתי ספר לבנים ולבנות של Alliance Israélite Universelle
  • בית ספר לבנים וגן ילדים של Hilfsverein der deutschen Jeden

Hilfsverein der deutschen Jeden מתכננים לבנות מוסד לימודים טכנולוגי גבוה למרגלות הכרמל.

מסלולי טיול מחיפה:

  1. מערת אליהו – רבע שעה נסיעה, אתר קדוש ליהודים ולמוסלמים
  2. הר הכרמל – 3/4 שעה נסיעה, בראש ההר יש שני בתי מלון והתיישבות גרמנית קטנה. מהדרך נשקף נוף נהדר.
  3. עכו – שעה וחצי נסיעה, דרך מקסימה לאורך חוף הים מובילה לנקודת ציון זו שבעבר היתה חשובה והיום ירדה קרנה. העיר מאוכלסת בעיקר בנוצרים והרחובות נקיים. כמעט כל היהודים עברו לחיפה. מוקדי עניין: השוק, המסגד ובית הכלא.
  4. מפעל הסבון של חברת "עתיד" (על חוף הים בדרך לעכו), לידו ישנה חורשת דקלים מקסימה.
THE_SHEMEN_EDIBLE_OIL_FACTORY_IN_HAIFA_BAY._מפעל__שמן__במפרץ_חיפה.D477-070
מפעל שמן של "עתיד" במפרץ חיפה

מושבות בסביבת אגם טבריה

(הגליל התחתון)

ישנן שתי אפשרויות להגיע מחיפה לאגם טבריה:

  1. כרכרה – הדרך עוברת ביער אלונים מקסים ומגיעה לנצרת (5 שעות נסיעה), משם יש להמשיך למושבה סג'רה של יק"א [היום: אילניה] (3 שעות נסיעה), לאחר מכן יש לעבור דרך מושבה חדשה של יק"א בשם מצפה (בערבית עין קמב) ומשם לטבריה.
  2. רכבת – נסיעה של 3 שעות לתחנת צמח שעל חוף אגם טבריה. שימו לב שכאשר הרכבת עוברת ליד התחנה השניה מחיפה (תחנת עפולה) תוכלו לראות לשמאלכם את המושבה החדשה מרחביה הנבנית בכפר הערבי אל-פולה. לאחר ההגעה לצמח תעברו לסירת מנוע ותוך שעה נוספת תגיעו לעיר טבריה.

תיירים המתכננים לחזור לאחר מכן לחיפה יכולים לנסוע בשתי הדרכים. אם אתם לא מתכננים לחזור לחיפה עדיף שתיבחרו את הדרך הארוכה יותר בכרכרה כדי שתוכלו ליהנות מהנופים הנשקפים בדרך.

טבריה – אוכלוסייתה מונה כ-10,000 תושבים, ביניהם 6,000 יהודים (יותר ממחציתם אשכנזים). בעיר ישנו מלון של מר גרוסמן, בית הארחה יהודי ומסעדה של מר וטר (VETER), גן ילדים של Hilfsverein der deutschen Jeden, בית ספר של Alliance Israélite Universelle וסדנא לימודית לטווית תחרה במימון " ארגון הנשים לעבודה תרבותית בארץ ישראל ". בעיר ישנם בתי כנסת עתיקים ורופא (ד"ר ולידן).

מוקדי עניין:

  • חומה עתיקה עם שני צריחים על חוף האגם, חלקה עוד מתקופת השלטון היהודי
  • קבר הרמב"ם (5 דקות נסיעה)
  • קבר רבי עקיבא (15 דקות נסיעה)

סיורים במושבות

היום הראשון

בנסיעה בכרכרה דרך בית העלמין היהודי שעל חוף האגם תגיעו תוך 15 דקות למעיינות הגופרית הידועים בסגולותיהם הרפואיות (מחלות מפרקים עור) ולידם קבר רבי בעל הנס שלידו ישנן מספר ישיבות.

החווה והמושבה כנרת (3/4 שעה נסיעה בהמשך אותה דרך) על אדמות יק"א הוקמה בשנת 1908. עיסוקם העיקרי של המתיישבים: פלחה, תעשיית חלב, מטעים, תירבות צמחי בר. לצורך זה נדרשות כמויות משמעותיות של מים ואלו מגיעים באמצעות משאבות מערוץ יבש של נהר הירדן.

בית ההנהלה נבנה על גבעה שעליה עמדה בתקופת יוספוס פלביוס [יוסף בן מתתיהו] העיר סינבריס [היום: תל בית ירח]. על חצי האי כֶּרַךְּ, הנמצא בגבולות שטחה של החווה, היתה העיר היהודית העתיקה "טאריכאה" [גרסה נוספת: אל מאלחה]. עד היום ניתן למצוא כאן אבנים מרובעות מסותתות גדולות – חלק מאמת מים עתיקה. המושבה כנרת נוסדה ע"י יק"א בשנת 1909 ובה 8 משפחות.

מכנרת במעבר דרך שפך הירדן שבדרום אגם טבריה תגיעו אל:

אום ג'וני (חצי שעה נסיעה) שם, החל משנת 1909, קואופרטיב עובדים יהודי מעבד אדמות של קק"ל.

מאום ג'וני, שוב דרך חציית נהדר הירדן, תגיעו בגדה הימנית של הנהר את המושבה:

מלחמיה [היום: מנחמיה] (3/4 שעה נסיעה) – מושבה גלילית טיפוסית של יק"א. עיסוק: פלחה. ממלחמיה אפשר לחזור דרך המושבה כנרת לטבריה (שעתיים נסיעה) או להמשיך למושבה ימה [היום: יבנאל], בה אפשר בדרך כלשהי להעביר את הלילה.

היום השני

ימה (שעתיים נסיעה בכרכרה מטבריה), מושבה גדולה העוסקת בפלחה. במושבה מתגורר רופא דרך קבע (כרגע זמנית נבצר), ישנה מערכת מים. בשכנות למושבה ימה נמצאת המושבה בית-גן.

מימה תמשיכו במשך שעה וחצי למושבה מֶסְחָה [היום: כפר תבור] השוכנת למרגלות הר תבור. ניתן להגיע עד לפסגת ההר ברכיבה על סוס או חמור והדרך תארך 3 שעות. משם נשקף נוף נהדר.

ממֶסְחָה אפשר להמשיך לתחנת הרכבת עפולה, הנמצאת במרחק 3 שעות נסיעה או לחילופין לחזור לטבריה.

הגליל העליון

עם תחילת המסע מומלץ לשלוח את בהמות המשא לטאבחה [עין שבע] שם ישנו מנזר גרמני על גדות האגם וזו הנקודה הקרובה ביותר שממנה ניתן לצאת ברכיבה על סוס או חמור לצפת או ראש פינה. בזמן הזה המשיכו בסיור ובסופו תפגשו בטאבחה את הצוות המלווה שלכם.

מוקדם בבוקר, בסירה, שוטו למג'דל (היא מגדל העתיקה, שעה נסיעה) ומשם במרחק רבע שעה הליכה תגיעו ל"חוות מגדל". שטחה של החווה כ-6,000 דונם אשר נרכשו בשנת 1909 ע"י התאגדות של יהודים קפיטליסטים. עיסוק: פלחה, מטעים, וגינון. שמו של המנהל הוא גליקין.

ממגדל, בסירה (שוב נסיעה של שעה), המשיכו לתל-חום, מנזר גרמני עם עתיקות שנשמרו היטב מתקופת השלטון היהודי.

משם תחזרו לסירה ותוך חצי שעה תגיעו לטאבחה. אין דרך המתאימה לכרכרה מטבריה לטאבחה.

ראש פינה – לאחר מסע רכיבה מייגע שאורך שעתיים וחצי תגיעו למושבה הגדולה הזו הנמצאת בפינה מקסימה ועוסקת בעיקר במטעים. מנוהלת מטעם יק"א על ידי חיים קַלְוָרֵיסְקִי.

במושבה נבנה מפעל גדול לתווית חוטי משי אך נכון להיום הוא סגור. כמו כן במושבה ישנו בית מלון פרימיטיבי.

מושבות בסביבת ראש פינה

  1. מחניים (3/4 שעה נסיעה) – מיושבת ביהודים קווקזים.
  2. משמר הירדן (שעה נסיעה) – עיסוק: פלחה. סמוך לגשר יעקב – גשר העובר מעל נהר הירדן
  3. יסוד המעלה (שעה נסיעה ממשמר הירדן) – על גדות אגם החולה, עיסוק: מטעים ופלחה. בחורף לעתים קרובות מתפרצת כאן מלריה.

מיסוד המעלה ישנה דרך המובילה ישירות בחזרה לראש פינה – שעתיים נסיעה.

צפת וסביבתה

מראש פינה, בדרך לא נוחה, מגיעים לאחר שעה וחצי לצפת.

  1. צפת – עיר שאוכלוסייתה מונה 15,000 תושבים, ביניהם 10,000 יהודים (רובם אשכנזים). בזכות מיקומה הגבוה על ההר (800 מ' מעל פני הים) האקלים בעיר קריר ומאוד בריא. המים מסופקים, כמו בירושלים, באמצעות מאגרים. בעיר בתי תפילה רבים, חדרים ותלמוד תורה רבים. בית ספר של אליאנס, סניף של בנק אנגלו-פלשתינה, רופא קבוע (ד"ר דוד) ובית המלון של שטרן (מתאים לאנשים עם דרישות צנועות).
  2. מירון (שעה נסיעה) – אתר מפורסם בזכות הילולת ל"ג בעומר ובמקום נמצאות מספר ישיבות.
  3. עין זיתון (שעה וחצי נסיעה בדרך לא נוחה) – יישוב יהודי. עיסוק: כרמים, מטעי זיתים.
הרובע-הספרדי-צפת-18952
הרובע הספרדי צפת 1895

אם אין ברשותכם זמן רב, וותרו על הביקור במושבות סביב צפת וחזרו מצפת לטבריה (5 שעות רכיבה על סוס או חמור), משם לצמח ומצמח המשיכו ברכבת לדמשק (9 שעות) ומשם לביירות (10 שעות נוספות).

אם אינכם תלויים בזמן, נמליץ להמשיך מיסוד המעלה ברכיבה למטולה (5 שעות). זו היא המושבה הצפונית ביותר בפלשתינה וממוקמת באזור הררי מאוד. עיסוק: פלחה. רופא מתגורר כאן דרך קבע (ד"ר שטרן).

סיורים סביב מטולה

  1. בניאס (5 שעות נסיעה) – שעה לפני ההגעה לבניאס תעברו דרך הריסות העיר העתיקה תל-אל-קאדי (תל דן המקראית) ובה מקור הדן של הירדן, משם המשיכו לבניאס – המקור המשמעותי ביותר של נהר הירדן. מהבניאס כדאי לעלות לחורבות העיר העתיקה קלעת-א-סובייבה [היום: מבצר נמרוד] (3/4 שעה נסיעה).
  2. החרמון – לחרמון ניתן להגיע בשתי דרכים:
  • דרך ראשיא אל-ואדי [היום: ראשיא, בלבנון] – ישוב ערבי בו תהיו חייבים לעצור ללינת לילה (8 שעות נסיעה). משם להמשיך 6 שעות עד לפסגת החרמון. בדרך אפשר לקבל מרועי הצאן חלב כבשים עם שלג – משקה מרענן !
  • דרך חאצביא [היום בלבנון] (4 שעות נסיעה), משם להמשיך לצ'בה (5 שעות נסיעה) ומשם ניתן להגיע ב-4 שעות לפסגת החרמון.
  1. ביירות – ישנן 3 אפשרויות להגיע לביירות:
  • דרך העיר הערבית "פבמיו" (4 שעות נסיעה), העיר הראשית של כת ה"מטאבלובים" ובה בית מלון ערבי, העיר מעניינת בכך שנשתמרו פה חיים מערביים מלאים, משם יש להמשיך לעיר העתיקה צידון (5 שעות נסיעה). בצידון ישנם כ-500 יהודים, מספר בתי כנסת עתיקים, בית ספר של אליאנס. צידון היא הנקודה הצפונית ביותר בפלשתינה, על גבול סוריה. מצידון המשיכו בדרך מקסימה לאורך חוף הים ולרגלי מדרון מעובד היטב של הרי לבנון ותגיעו לאחר 5 שעות לביירות (בביירות ישנם קווי סדירים של אומניבוס).
  • דרך הבניאס (ראו מעלה), משם לאחר שעתיים נסיעה תגיעו ל-"לאק פיילה" [היום: בריכת רם, ברוסית: лякь фиаля] – אגם בתוך לוע הר געש לא פעיל, מעניין בזכות עצמו ובזכות סביבתו. משם, דרך מג'דל שמס (4 שעות נסיעה, אפשר להישאר ללינת לילה) המשיכו למג'דו-אל-חדר (שעה וחצי) [היום: חַדַר, סוריה], הכפר הדרוזי בית ג'ין [היום: בית ג'ין, כפר מוסלמי, סוריה] (שעתיים), משם ל- אל-קאטנה [היום: קטאנה, סוריה] (8 שעות נסיעה) ומשם לדמשק (6 שעות נסיעה). מאל-קאטנה לדמשק אפשר כבר לעבור מרכיבה לכרכרה.
  • דרך ראשיא אל-ואדי (ראו מעלה) ישירות לאל-קאטנה (8 שעות) ומשם לדמשק (6 שעות).

מדמשק לביירות ניתן להגיע ברכבת. הרכבת יוצא פעמיים ביום והדרך נמשכת 10 שעות.

טבלה של המושבות היהודיות בפלשתינה

שנת הקמה מספר תושבים שטח בדונם ענפי עיסוק וגידולים
יהודה        
פתח תקווה 1878 1,500 25,000 תפוזים, ייצור יין, שקד, דגנים
עין גנים (מושב עובדים) 1908 100 700 גינון
כפר סבא (אין עדיין בתים) 1894 20 7,000 שקד, עצי זית, אקליפטוסים
יהודיה (כרגע ריקה) 1883 100
בן שמן (חווה, מפעל

וסדנא של בצלאל)

1906

1910

100 2,300 עצי זית
ראשון לציון 1882 1,000 13,000 ייצור יין, שקד, דגנים
ואדי חנין 1882 200 2,000 כרמים, תפוזים
רחובות 1890 600 14,000 כרמים, תפוזים, שקד, עצי זית, דגנים
עקרון 1884 300 14,000 דגנים, עצי זית
חולדה (חווה) 1909 40 2,000 עצי זית
קטרה (גדרה, 1885) 1884 150 5,500 ייצור יין, שקד, דגנים
קסטינה 1888 150 6,000 דגנים
הר-טוב 1896 50 5,000 דגנים
שומרון        
חדרה 1891 200 30,000 תפוזים, דגנים, שקד, עצי זית
זיכרון יעקב 1882 1,000 20,000 דגנים, כרמים
שפיה 1891 50 1,000 דגנים
אום אל-ג'מאל 1889 80 2,000 דגנים
עתלית 1897 50 5,000 דגנים
הגליל        
סג'רה (חווה ומושבה) 1899 200 20,000 דגנים, עצי זית
כנרת (חווה ומושבה) 1908 80 6,000 דגנים, עצי זית
אום ג'וני 1909 10 3,000 דגנים, עצי זית
מלחמיה 1902 100 7,000 דגנים, עצי זית
ימה 1902 300 25,000 דגנים, עצי זית
בית-גן 1902 100 5,000 דגנים, עצי זית
מסחה 1902 200 10,000 דגנים, עצי זית
מגדל (חווה) 1909 50 6,000 דגנים, מטעים
ראש פינה 1882 800 40,000 כרמים, דגנים
מחניים 1899 100 1,000 דגנים
משמר הירדן 1890 100 2,500 דגנים
יסוד המעלה 1883 300 10,000 דגנים
עין זיתון 1891 20 6,000 כרמים, עצי זית
מטולה 1896 300 15,000 דגנים

המלצה לתכנון זמן הטיול

מוקד מספר ימים מומלץ לביקור בכל מוקד
טיול של 4 שבועות טיול של 6 שבועות
יפו והסביבה 2 2
פתח תקווה, הסביבה ובן שמן 2 3
המושבות היהודיות מדרום וממזרח ליפו 3 3
דרום פלשתינה 6
ירושלים והסביבה 5 6
מושבות השומרון 4 5
חיפה 1 1
טבריה והמושבות סביבה 4 4
הגליל העליון 2 3
הדרך חזרה לחיפה 1
הדרך חזרה לביירות דרך נבטיה או דמשק 3
סה"כ 24 ימים 36 ימים
שבתות וימים גשומים 4 6
סה"כ ימי הטיול 28 ימים 42 ימים

 

נתונים אודות האוכלוסייה היהודית בפלשתינה

(מספרים מעוגלים)

שנים ספרדים אשכנזים עולים מאפריקה, בוכרה, תימן, קווקז ומרוקו סה"כ
הגירה ישנה הגירה חדשה
1880 20,000 15,000 35,000
1881-1890 גידול טבעי 2,000 1,000 3,000
הגירה 5,000 3,000 1,500 9,500
1891-1900 גידול טבעי 2,000 1,000 1,000 200 4,200
הגירה 4,000 7,000 2,000 13,000
1901-1910 גידול טבעי 2,000 1,000 2,000 300 5,300
הגירה 4,000 10,000 2,000 16,000
1911 26,000 31,000 23,000 6,000 86,000
פירוט לפי עיר ירושלים 15,000 20,000 10,000 5,000 50,000
יפו 3,000 4,500 500 8,000
צפת 3,000 7,000 10,000
טבריה 2,500 3,500 6,000
חברון 500 500 1,000
חיפה 2,000 1,000 3,000
מושבות 7,500 500 8,000
סה"כ 26,000 31,000 23,000 6,000 86,000

 

המפה המצורפת בספר

מפה תמונה

קונים-משמרים-משכירים בניופורט, רוד איילנד

העיר ניופורט (Newport) היא עיר נמל אשר נוסדה בשנת 1639 כחלק ממושבת רוד איילנד בארה"ב. בסוף המאה ה-19, לאחר תום מלחמת האזרחים ושחרור העבדות, החלו לחזור עשירי ארה"ב לעיר והקימו בה אחוזות נופש רבות ובינם משפחת אסטור וונדרבליט.

העושר האדריכלי של העיר כולל עשרות ומאות מבנים מהמאה ה-18 וה-19, אחוזות יקרות ואיתם מבנים פשוטים אך חשובים אשר ליוו את תהליך השחרור של העבדים השחורים אל עבר חיים עצמאיים וחופשיים. החשיבות של המבנים הללו לתרבות האמריקאית היא שהביאה בשנת 1968 להקמתה של "קרן השיקום של ניופורט" NRF – Newport Restoration Foundation.

w16_daytonjames_fronthoriz_p9b8400_crtrentbell_h

W16_DaytonJames_FrontHoriz_P9B8400_crTrentBell_H

ה-NRF היא למעשה השיטה המקומית למימון השימור של נכסים היסטוריים בניופורט אך בניגוד לערים אחרות בעולם בהן המבנים הם בבעלות פרטית והמימון לפרויקט מגיע מבעל הנכס ו/או השתתפות של הרשות המקומית בצורה של מימון ישיר או עקיף (הטבות מס), הלא במקרה זה השיטה מיוחדת הרבה יותר.

הקרן, אשר הוקמה ע"י גב' דוריס דיוס, רוכשת את המבנים, מבצעת את כל פרויקט השימור החל מהחזית החיצונית ועד הנגרות הפנימית והרהיטים כך שהמבנה חוזר לתצורתו המקורית ולאחר מכן משכירה אותו בחוזה ארוך טווח. השכירות היא מוזלת אך החוזה מחייב את השוכרים לשמור על המבנה כפי שהוא ללא שינויים, לשמור עליו ולטפח אותו. יחד עם זאת, הקרן דואגת לתיקוני שבר ושיפוצים תקופתיים. עד היום הקרן רכשה ושימרה מעל ל-80 מבנים ברחבי העיר וברובם פועלת התכנית.

ואיך אפשר בלי זוית יהודית? הקהילה היהודית בניופורט נוסדה בשנת 1658 ע"י אנוסים שהגיעו מפורטוגל ומקומות נוספים ובית הכנסת שהקימו בשנת 1759 (בית הכנסת טורו) הוא העתיק ביותר בצפון אמריקה והיחיד ששרד מהתקופה הקולוניאלית. בית הכנסת עצמו אף כלול ברשימת המבנים לשימור של ארה"ב.

Main street Project – תכנית המעודדת שימור למען התחדשות מרכז העיר – מציינת 35 שנות פעילות מוצלחות בארה"ב

עד סוף המחצית השנייה של המאה ה-20, הרחוב הראשי של העיר היה גם המוקד המסחרי שלה. קומות הקרקע היו מאוכלסות תמיד בעסקים קטנים ובקומות העליונות היו דיירים ועסקים נוספים – כל אלו אפשרו לבעלי הבתים בדרך כלל לעמוד בעלויות התחזוקה של המבנים. בית הדואר, הספרייה, הבנק ומוסדות השלטות הביאו אליהם זרם שוטף של אנשים למרכז העיר. הרחוב הראשי היה לא רק המרכז הכלכלי של העיר אלא היווה גורם חשוב בחיי החברה של התושבים אשר מילאו בסוף השבוע את מוקדי הבילוי שגם הם היו באותו מקום.

עם זאת, בחמישים השנים האחרונות, מרכזי הערים ברחבי העולם השתנו באופן דרמטי. התחזקות תופעת הפרבור שינתה את הדרך בה אנו חיים, עובדים ומנצלים את שעות הפנאי שלנו. התפתחות מערכת כבישים נוחה ומהירה הביאה למצב בו ניתן לנסוע מרחק רב לעבודה או לקניות בלי לחשוב פעמיים. דרכים שפעם הובילו את האנשים למרכז ולרחוב הראשי, כעת מובילות אותם בכיוון ההפוך למרכזי קניות בשולי העיר ולקניונים. ניתן היה להבחין בתופעה חוזרת על עצמה באותו אופן, עיר אחרי עיר. העסקים הקטנים במרכז העיר נסגרו (או עברו לקניון), ערכי הנדל"ן ירדו, הקונים התמעטו ובהתאם גם המכירות צנחו. מרכזי הערים התנוונו מחוסר העניין שהפגינו כלפיהם התושבים, חזיתות חנויות רבות נאטמו, מצבם הפיזי של הבניינים התדרדר במהירות ואת הרחובות כבר לא טרחו לנקות ולצחצח כמו פעם. כי אין טעם. כל אלו רק חיזקו את תחושת הציבור כי "אין מה לחפש" במרכז העיר ואפשר למסור את המבנים ההיסטוריים לגורלם הצפוי מראש. לאט לאט הם שכחו כי המבנים ההיסטוריים של העיר מייצגים את המורשת הייחודית של הקהילה המקומית.

על אף שהאמור לעיל יכול להתאים בקלות לכל עיר בישראל, המילים הללו לא נכתבו כאן אלא בארה"ב, על ידי ארגון Main Street Project השייך לקרן השימור הלאומית (NTHP). קרן השימור, שנוסדה כבר בשנת 1949 על מנת לדאוג לשימורם של מבני המורשת התרבותית ב-50 המדינות של ארה"ב, הבינה בשנת 1980 כי הערים ברחבי ארצות הברית הופכות ליותר ויותר פרבריות עם "שכונות שינה" מפוזרות ובמקביל זונחות את מרכז העיר הוותיק – המרכז שהוא הלב של העיר – זה שאם הוא מת  – העיר לא קיימת בלעדיו.

993618_10151721910362970_1757054835_n

מתוקף היותה קרן לשימור היסטורי, הכלי שבאמצעו היא החליטה להילחם בתופעה היה לא אחר מאשר – שימור היסטורי. ארגון הבת שהוקם במיוחד לצורך שיקום מרכז העיר הוותיק קיבל את השם Main street – כדי לומר – הרחוב הראשי תחילה. נתחיל מהחיזוק שלו ונתקדם משם.

217768_10151129232037970_1548195971_n

בפועל – הארגון מספק תמיכה ארגונית ומקצועית לפעילים קהילתיים ולערים שמבינות שצריך לחזור לשורשים ולהחזיר את מרכז העיר להיות המקום החשוב ביותר בה, כאשר הטריגר שמתחיל להניע את תהליך ההתחדשות בפרויקטים הללו הוא שימור המבנים ההיסטוריים באזור.

מאז ועד היום הושקעו ברחבי ארה"ב כמעט 50 מיליארד דולר בפרויקטי שימור מסוג זה (השקעה פרטית וציבורית). תנופת ההתחדשות הביאה לפתיחתם של כ-95 אלף עסקים חדשים ויצירתם של יותר מ-400 אלף מקומות עבודה.

באופן כללי,  כל דולר שהושקע בפרויקטי השימור הביא להשקעה חוזרת של 27 דולר נוספים על ידי השוק הפרטי.

חשוב מאוד לעודד שימור מבנים היסטוריים היות והם נושאים עמם תועלות כלכליות רבות, הן לרשות המקומית והן לתושבי העיר. מחקרים רבים (1,2) בארה"ב מראים כי פרויקטי שימור יוצרים יותר מקומות עבודה מאשר התעשייה המסורתית, מעלים את ערכי הנכסים, שומרים על הסביבה (הימנעות מהריסת בניין בן שתי קומות שקולה למחזור של 1,344,000 פחיות מתכת), תומכים בעסקים הקטנים, מושכים השקעות נוספות ותיירות, מונעים פרבור, מאפשרים יצירת דיור בר-השגה וכל זאת בעלות שהיא לא יותר גבוהה מהריסת המבנה ובניית אחד חדש במקומו.

מאזן העלות – תועלת הטמון בערכים הציבוריים של שימור מבני מורשת תרבותית

הערך המוסף שלו זוכים התושבים משימור המורשת הבנויה של סביבת מגוריהם הוא בעל משמעות רבה לעיר עצמה ונובעים ממנו ערכים כלכליים לא מבוטלים, הן לבעל הנכס והן לציבור הרחב  אשר זוכה לשימור ערכי ההיסטוריה, המורשת, האדריכלות והתרבות של החברה בה הוא חי. אני מאמין כי שימור המורשת הבנויה, שהיא מעין עמוד שדרה אל-זמני של החיים שלנו, הוא הכרחי להמשך תפקודנו כחברה בעלת עבר, הווה ועתיד. אבל האם בכל מחיר ?

דו"ח שהוכן עבור סוכנות השימור המייעצת לנשיא ארה"ב (ACHP, 2011) וסוקר את הקשר בין שימור לכלכלה בארה"ב מראה כי שימור מבנים היסטוריים בארה"ב הפך לכלי חשוב בחיזוק ערים וקהילות. הוכח כי שימור הוא פתרון אפקטיבי למגוון רחב של צרכים ציבוריים כגון עסקים קטנים, דיור בר השגה, פיתוח בר קיימא, עידוד מגורים לטווח ארוך, התחדשות מרכז העיר, יצירת מקומות עבודה, עידוד אמנות ותרבות, התחדשות ערים קטנות, תיירות מורשת תרבותית, פיתוח כלכלי ועוד.

20150727_180846
שלוש שכבות היסטוריה אורבנית: בית הבאר של משפחת נבולסי – מיועד לשימור, גן ילדים וכנסיה של פליטים מאפריקה, ומגדל משרדים מודרני. שכונת נווה שאנן, ת"א-יפו, 2015. צילום: ויטלי דובוב-דותן.

שלל ההיבטים השונים בשימור היסטורי מביאים עמם יתרונות כלכליים ברורים לצד עלויות לא מבוטלות. אך אף על פי שישנה הסכמה רחבה כי התועלות לציבור גוברות על העלויות הגבוהות של ביצוע השימור בפועל, עדיין, קשרי הגומלין בין שימור היסטורי לבין כלכלה ובמיוחד התועלות החברתיות שמגיעות בעקבותיו הם עדיין בגדר תעלומה ודורשים מחקר מעמיק. מחקרים רבים מספקים מידע כמותי רב ערך, אך השלכות חיוביות רבות של שימור היסטורי עדיין לא נמדדות. המידע שייאסף במסגרת מחקר מסוג זה חייב להיות עקבי, אמין ולהיות מופץ פומבית באופן מתמשך. כמו כן, על אף שהמחקר צריך להיות אקדמי, חשוב מאוד להציג את הממצאים שלו במונחים לא אקדמיים ופשוטים להבנה.

הגורמים המושפעים מהשימור

שימור היסטורי עוסק במוצר בעל אופי מיוחד. מצד אחד הוא מוצר פרטי אך בו בזמן הוא גם מוצר ציבורי. במונחים כלכליים הדבר אומר שהרווחים ממוצר זה נסחרים גם בשוק החופשי (הפרטי) וגם מחוצה לו (הציבורי – ארגונים ממשלתיים ועמותות). מוצרים ציבוריים קשה לכמת במונחים כספיים ולכן נדרש שימוש במתודות איכותניות על מנת להשלים את אלו הכמותיות-אקונומטריות (ACHP, 2011).

בהתאם לזאת, הגורמים המושפעים מהשימור הם הפרט (בעל הנכס לשימור) והציבור (תושבים, בעלי עסקים, אנשי מקצוע והממסד). ההשפעות על כל אחד מהם הן שונות, חיוביות או שליליות, ישירות או עקיפות וחלקן אף בלתי ניתנות לשליטה ואמידה.

בעוד שכל ההוצאות מרוכזות בגורמים הקשורים ישירות בנכס לשימור: בעל הקרקע, היזם והקבלן, כשבודקים מי הרוויח ומי הפסיד כתוצאה מפרויקט שימור, מי לקח על עצמו סיכונים ומי השקיע יותר, נראה שהתועלת מתחלקת לגורמים שניוניים ושלישוניים. בעוד שהעלות מתרכזת ביזם/קבלן בלבד.

כלומר, מעשה השימור הוא מעין ייצור סחורה, הנצרכת על ידי הרבים, אך עלותה משולמת על ידי מעטים. מכאן גם ההצדקה המוסרית למעורבות כלכלית ציבורית (סבר,2007).

סיכום של מספר מקורות וביניהם מאמרו של האדריכל עופר סבר "שימור מבנים – מהכוח אל הפועל" (2007), מאפשר לחלק את השפעות השימור היסטורי לחמישה מעגלים:

מעגל ראשון – תועלת פרטית

בעל העניין: בעל הנכס.

ההשפעה: עליה בערך הנכס, תוספת הכנסות; ההכנסות הישירות מערך שכ"ד וערך הקרקע שבאתר וכל התשלומים ששולמו באתר על דמי כניסה, רכישת מוצרי תרבות (ספרים, מפות, מזכרות) מענקים ותרומות.

מעגל שני – תועלת עסקית למעורבים בשימור

בעל העניין: הספקים ונותני השירותים המעורבים ישירות בפעולת השימור ומסייעים בהפעלה ובתחזוקה שלו.

ההשפעה: תוספת ההכנסה הנוצרת כתוצאה עקיפה של מעשה השימור כפרויקט נדל"ן לכל דבר.

מעגל שלישי – תועלת עסקית בסביבה הקרובה

בעל העניין: בעלי חנויות שליד האתר, מסעדות, בתי קפה, אומנים שמופיעים במקום, מדריכי טיולים, סוכני נסיעות, חב' הסעה, מומחים לשימור ועוד. וגם בעלי קרקע באזור הצמוד לשימור (מעגל שני).

ההשפעה: תוספת ההכנסות הלא ישירות כתוצאה מפעילות עסקית של אספקת שירותים ומוצרים למבקרים באתר, פיתוח תיירות.

 מעגל רביעי – השפעה מושרית (Induced effect) – תועלת עסקית בסביבה הרחוקה

בעל העניין: הרשות המקומית, כל תושבי העיר.

ההשפעה: כאשר רמת ההכנסה עולה, בכלכלה של האזור המשומר. הכנסות עודפות מושקעות מחדש בכלכלה המקומית ומביאות להגדלת התעסוקה, היצור והשירותים המקומיים. כולל עליית ערך נדל"ן במעגל השלישי שאינו צמוד למבנה/אתר המשומר. עליית ערך הקרקע במעגל השני והשלישי. תמריץ להשקעה פרטית נוספת, מגנט לפיתוח איכותי נוסף, התפתחות עסקית במקבץ משומר. שיפור השירותים לציבור המקומי, שיפור הנגישות למקום, תעסוקה של אומנים מקומיים ותעסוקה בכלל ושיפור חברתי (שהוא בעל משמעות כלכלית רבה). במקרה של שימור מוצלח נוצר דימוי קהילתי חיובי, נוצרת לכידות שכונתית שמהווה מנוף בשיקום חברתי. כך שגם אנשים בעלי הכנסה גבוהה יותר, ירצו לגור בסביבה זו. לגבי פיתוח התיירות, מהווה המבנה לשימור מוקד משיכה לתיירים, כאשר כל העסקים בדרך מנצלים את החשיפה הגבוהה לכח קנייה גדול, והתייר מקבל ב"כרטיס אחד" חוויה של תרבות, קניות ובילוי. מבחינת הרשות – במקרה של צמיחה כלכלית כתוצאה משימור, סובסידיה או פטור ממס בהשקעה בשימור, מכוסה ע"י תוספת בתשלומי מס (ישירים/עקיפים) כתוצאה מהגדלת הפעילות העסקית.

מעגל חמישי – שימור ערכי המורשת והסביבה

בעל העניין: הציבור כולו, בעיר ובמדינה.

ההשפעה: הציבור כולו זוכה לשמירה על נכסי המקרקעין שליוו את ההיסטוריה וכל המאורעות שהתרחשו על האדמה הזו, האירועים המשמחים והמלחמות, חילופי השלטון, חילופי האופנות, אירועים ציבוריים ואישיים. לעתים, למבקר המקומי מהווה אתר שימור קרוב, חלופה לנסיעה ארוכה לאתרים רחוקים יותר ויש בכך חסכון.

5 circle outcomes

 

סבר טוען כי במציאות של היום השימור בעייתי, מסובך ויקר, יחסית לבניה חדשה סטנדרטית. אבל בחשבון כלכלי כולל, למרות ההשקעה הנוספת, השימור יכול להיות כדאי בחישוב כולל ולטווח ארוך. הבעייתיות נגרמת לרוב מבירוקרטיה והסיבוך תלוי במקצועיות של אנשי השימור והעדר כלים ארגוניים. כדי לקדם שימור צריך לבצע ניתוח כלכלי עקרוני ובחינה ארגונית, ולראות האם נדרשת תמיכה כספית או ארגונית, שינויי חקיקה ותקנות, יצירת כלים ביצועיים, הכשרת בעלי מקצוע והסברה.

הסכנות הטמונות בשימור מבנים היסטוריים

במקרה של שוק חופשי ללא יוזמה ציבורית בכלל, ידחקו התושבים העניים מחוץ לשכונה בשלב מוקדם או מאוחר. כך שבעצם מעבירים את הבעיה החברתית ממקום אחד למקום שני, לפעמים גרוע יותר. תופעה זו נקראת ג'נטריפיקציה. עוד על התופעה בפוסטים עתידיים.

כשל שוק כלכלי

ערכי המורשת התרבותית (ההיסטוריים, אדריכליים וכדומה) אשר מקנים למבנה לשימור את הערך המוסף היחסי שלו לעומת מבנים אחרים הם בעלי ערך כלכלי. המבנה הוא מוצר הנסחר בשוק המקרקעין אך הערך הכלכלי המוסף שהוא זוכה לו עקב אותם ערכים הופך אותו למוצר מסוג אחר – מבנה לשימור. גם מבנה לשימור הוא מוצר סחיר (בעל ביקוש והיצע), ולכן ניתן להניח כי חלים עליו חוקי הכלכלה וניתן לסחור בו בשוק המקרקעין באופן חופשי ככל מוצר אחר.

עם זאת, המציאות מוכיחה לנו אחרת – מבנים לשימור בישראל לרוב עומדים מוזנחים, מתקלפים ואף נטושים. ערכי המורשת התרבותית הטמונים במבנה לשימור נשארים כתובים על דפי ההיסטוריה והתמונות הישנות ורק חדי האבחנה ואנשי המקצוע יכולים להבחין בהם ולהפיק מהם תועלת. במקרים רבים המבנים המיועדים לשימור אינם עוברים את תהליך השימור בפועל וכך אותם ערכי מורשת אינם באים לידי ביטוי באופן בו הציבור הרחב, אשר לעתים קרובות אף אינו מודע לעצם קיומם, היה יכול ליהנות מהם ולהפיק מהם תועלת אישית.

הנחת היסוד במחקרים שלי היא כי שימור מבנים היסטוריים מפיק לעיר ולתושביה תועלת רבה יותר מאשר הריסת אותם מבנים או שמירת המצב הקיים והמשך ההידרדרות הפיזית שלהם. השערת המחקר סוברת כי התועלת הכלכלית נטו משימור היא חיובית ועל כן כל עוד השימור אינו מתבצע – מתקיים מצב של כשל שוק. השערה זו נדרש להוכיח או להפריך.

אך האם המונח "כשל שוק" מתאים בכלל למקרה הנדון ? "כשל" היא מילה שלילית ושנויה במחלוקת, הרי אנשים רבים לא רואים בפיתוח (אי-שימור) כשל כלל וכלל. יתכן והתועלת לציבור גדולה יותר כאשר פיתוח המקרקעין אינו עוצר, ישנם צמיחה, שינויים ומודרניזציה ולא שומרים קפסולות זמן מהעבר בדמות מבנים בתוך המרקם העירוני העומדים כאבן שאין לה הופכין. חשוב לענות על שאלה זו לפני שבאים לכמת את התועלות משימור היסטורי.

20150706_133150
מגדל מגורים טיפוסי בישראל. רחובות, 2015. צילום: ויטלי דובוב-דותן.

ההיבט המשפטי – הסמכות המשפטית של הרשות מול זכות הקניין של הפרט

הזכות לקניין פרטי מתנגשת בסמכות של מוסדות התכנון כנציגי הציבור ברגע בו מוסדות התכנון מכריזים כי נכס מקרקעין פרטי נושא עמו ערכים חשובים לציבור אשר לציבור יש אינטרס לשמרם. משמעות הכרזה זו היא לרוב "הקפאת המנוע" של שוק הסחר החופשי ולפתע בעליו של המבנה, שכעת מוגדר כ"מבנה לשימור", מאבד את הזכות לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו. הרכוש הפרטי הפך מרכוש פרטי לרכוש שהוא פרטי וציבורי במקביל, ועל כן הזכות לקבוע את גורלו נתונה בידי כל בעליו על פי חוק – הפרט והציבור.

מצד אחד, יש שיערערו על חוקיות מהלך זה של הציבור (בידי נציגיו – מוסדות התכנון) היות והזכות לקניין פרטי מעוגנת ב "חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו " ועל כן ההתערבות הציבורית במקרה זה פוגעת בחוק היסוד. מצד שני, יש הסוברים שנכס מקרקעין מטבעו הוא לא רכוש פרטי קלאסי היות והוא נמצא במרחב הציבורי, מושפע ממנו ומשפיע עליו ולכן שמירה על הערכים הטמונים במבנה המיועד לשימור היא זכות ציבורית כמו כל זכות אחרת שאדם הנמצא במרחב הציבורי זכאי לה – ביטחון, תברואה, תחבורה ציבורית וכדומה.

20150816_113327
בניין שוק תלפיות מבפנים. גג לבני הזכוכית כוסה לאחרונה ע"י העירייה. המבנה עומד מוזנח ונטוש ברובו. נמצא בבעלות עיריית חיפה ובתהליכי מכירה ליזמים פרטיים. חיפה, 2015. צילום: ויטלי דובוב-דותן.

המצדדים בשימור טוענים כי ההתערבות הציבורית שהביאה לכך שהמבנה יועד לשימור מעלה את ערכו הכלכלי ועל כן זהו פיצוי על נטילת זכות הבעלות המלאה מבעליו הפרטיים. טיעון זה נכון בצורה חלקית בלבד היות והעלייה בערכו הכלכלי של הנכס אינה מפצה לרוב על מחיר תהליך השימור בפועל על פי דרישות אותה תכנית בדיוק.

כאן עולה השאלה – האם נדרשת התערבות ציבורית נוספת, בדמות תמיכה כלכלית ציבורית ?

עוד על כל אלו, ויותר, בפוסטים הבאים.

מבנים לשימור כמנוע כלכלי – ארגז כלים לאנשי קהילה

הפוסט מתבסס על המאמר האקדמי:

An indicator Framework for linking Historic Preservation and Community Economic Development / Rhonda G. Phillips, Jay M. Steing, Arizona state University Phoenix, 2011.

ההיסטוריה של מקום והקהילה שחיה בו כפי שהיא מתבטאת במורשת הבנויה יכולה להיות נכס גדול לפיתוח הכלכלי של אותו מקום. ההיסטוריה היא המפתח לעתיד ועל ידי הבנת ההיסטוריה של המרחב הפיסי בו חיינו מתנהלים, קהילות יכולות לדעת כיצד לשמר ערכים חשובים באורח חייהם.

שימור מבנים היסטוריים הוא אמנם תהליך יקר, אך אם התהליך נעשה נכון, החברה יכולה לשמור על ערכי המורשת שלה, לעודד הגעה של תיירים, לקדם פיתוח בר קיימא ואף לתרום לאיכות הסביבה. רבים מהעוסקים בשימור לא מתייחסים להשלכות הסביבתיות שיש להריסת מבנים  אך הריסה דורשת פינוי פסולת בניין רבה וכמובן השקעת משאבים נוספים לבניית הבניין החדש במקומו.

ידוע כי מורשת תרבותית מספרת את הסיפור של המקום ועוזרת ליצור בו "תחושה של מקום". הייחודיות שנוצרת בעקבות שימור המורשת התרבותית-מקומית , שלא ניתן למצוא באף מקום אחר והיא זו שגורמת לתיירים לחזור פעם אחר פעם. לעומת זאת, פיתוח אורבני מתמשך ותנופת בנייה מנתקים אנשים מסביבת מגוריהם ומחלישים את תחושת האחריות שלהם לקהילה.

אותנטיות ומורשת תרבותית הן הבסיס לפיתוח כלכלי מקומי והמונח "שפת מקום" (Vernacular) נועד להעביר את המסר שהאנשים והעסקים שיוצרים את התרבות צריכים להיות מושרשים במקום ולשלוט באותה תרבות. אסטרטגיה לפיתוח כלכלי המבוססת על שפת המקום מביאה לאיזון בין עסקים קטנים מגוונים לבין רשתות מסחריות, מפתחת ותומכת בערכים ההיסטוריים של הקהילה כך שהמקום הופך לאטרקטיבי הן לתושבים והן למשקיעים, וכמובן יוצרת ייחודיות שמצד אחד משרתת את צרכי תושבי המקום ומצד שני מושכת קונים ותיירים מבחוץ.

שימור מול פיתוח – לונדון, 2015.

 

אף על פי כן, עצם קיומם של מבנים היסטוריים בשכונה לא מבטיח את שגשוגה אם לתושבים וליתר בעלי העניין אין אליהם גישה. יש להשקיע מאמץ ביצירת מרחבים ציבוריים, בפרויקטי דיור בר השגה שכולל מבנים היסטוריים ופעולות רבות נוספות אשר יעזרו להנגיש את אותם ערכים שיש למקום לתושבים ולשפר את איכות חייהם.

למרבה הצער, במרבית המקרים, מקבלי ההחלטות ברשות המקומית ובממשלה אינם מודעים לערכים התרבותיים ולאיכויות שיש בשכונה והידע הזה הוא נחלתם של תושבי המקום בלבד, הקהילה. אותה קהילה שהיא חסרת כלים, משאבים וכוח על מנת להביא את שימרו הנכסים ההיסטוריים שלה לכדי מימוש. לכן אני מתכבד להביא בפניכם את ארגז הכלים שכל פעיל קהילתי צריך על מנת לדעת מה אמור לקרות כדי שיתממש שימור של המבנים ההיסטוריים בסביבת מגוריו. הכלים מתמקדים באומדן המצב הקיים, הדרכים להגנה על הקיים, הדרכים להעצים ולהפיק תועלת מהמבנים ההיסטוריים והממשק עם התושבים:

1. אומדן של המצב הקיים

א. מיפוי המרקם ההיסטורי – יש לתארך את כל המבנים במקביל לבניית ציר זמן המתחיל ביום היווסדו של המקום ועד היום. ציר הזמן/הנרטיב ייקבע על ידי תושבי המקום.

ב. סימון מבנים ואתרים המיועדים לשימור – הוכח כי ככל שיש יותר אתרים שעברו שימור כך יגיעו יותר תיירים למקום, ישהו בו יותר זמן וישאירו יותר כסף במקום.

ג. הטבות מס – יש לבדוק כמה מבנים זכאים להטבות מס במידה ויעברו שימור. כלי זה יכול להראות אם יש פוטנציאל לפעילות נדל"נית באזור או שהשימור הוא רק בגדר שאיפה אידאליסטית.

ד. השיטות להערכת שווי – בדיקת השיטות החישוב השמאיות השונות אשר נמצאות בשימוש היום והאם ניתן לעדכנן על מנת לעודד את כדאיות השימור.

ה. פרויקטי שימור בפועל – יש לבדוק כמה פרויקטים נמצאים בתהליך, בין אם דרך איסוף נתונים אודות היתרי בניה או נתונים מפרויקטי שיקום שכונות המתחוללים במקום.

ו. מיפוי העסקים הקטנים – יש למפות את סוג ומספר העסקים הקטנים המקומיים במקום. לעסקים קטנים יש יתרונות רבים וביניהם יצירת הון ארוך טווח, סטנדרטים גבוהים של העסקה ואיכות סביבה, מכפילים כלכליים גבוהים יותר ובאופן כללי הם בעלי סיכוי גבוה יותר להצליח.

ז. תחושה של מקום – מקומות בהם לא מעודדים את הייחודיות אלא בונים באותו סגנון גנרי שניתן לשייך לשאר המדינה (Nowhere Geography) מקשים על תהליך השימור של המבנים ההיסטוריים. על מנת להבין מה הערכים הייחודיים של המקום יש לעשות סקר בקרב התושבים.

2. הגנה על המצב הקיים

א. תכנית שימור – יש לבדוק האם קיימת תכנית שימור סטטוטורית או נספח שימור בתכנית המתאר והאם הם מחייבים על פי החוק.

ב. הנחיות עיצוב – האם יש הנחיות עיצוב למבנים לשימור והאם הן נאכפות.

ג. ועדת שימור עירונית – יש לבדוק האם קיימת ועדת שימור בעיר, מי עובד בה, התקציב השנתי שלב וכו'

ד. תקנות שימור – יש לבדוק האם הן קיימות והאם הרשות אוכפת אותן ולא מאשרת היתרים למי שלא עומד בתנאים – מצביע על רצינות הרשות המקומית בנוגע לשימור בתחומה.

ה. סקר שימור היסטורי – יש לבצע סקר למיפוי המבנים לשימור בתדירות של אחת ל-10 שנים לפחות.

ו. צוות שימור – אם הרשות המקומית מחויבת לשימור היסטורי היא תקים צוות שימור שיתאם בין הרשויות לשוק הפרטי.

ז. היתרי בניה – בדיקה של מספר היתרי הבניה לעומת מספר הבקשות שהוגשו יכול להצביע על מצב שוק הנדל"ן המקומי ויכולה להעלות צורך בשינוי חלק מהתקנות על מנת לעודד הגנה על המבנים.

ח. מוכנות לאסון – יש לבדוק עד כמה הרשות המקומית מוכנה לעת אסון.

3. העצמה

א. שיתוף פעולה בין הקהילה לארגונים ארציים

ב. מימוש תכניות כלל ארציות במקום

ג. ארגונים ללא כוונת רווח – מה מספר ארגונים מסוג זה שעוסקים בשימור בקרב הקהילה המקומית, ומה מידת המעורבות שלהם.

ד. שיתוף ציבור – מה מידת המעורבות של התושבים בקבלת ההחלטות בנוגע לשימור

ה. שיתופי פעולה עם המוזיאונים – שיתוף פעולה עם המוזיאונים המקומיים בנושא המורשת הבנויה יכול להעצים את חשיבות הנושא בקרב התושבים ולהעלות את המודעות שלהם.

ו. תמריצים כלכליים – האם ישנם תמריצים לביצוע השימור (מלבד הטבות מס)

4. ממשק עם התושבים

א. גישה – האם לתושבים יש גישה למבנים והאתרים ההיסטוריים במקום ? הדבר יכול להתבטא במספר רמות ולכל אחת מהן השפעה גדולה על הפיתוח הכלכלי של האזור: אפשרות לכניסה בתשלום, אפשרות לכניסה בחינם, גישה חיצונית בלבד אך ניתן לראות את המבנה או כמובן מצב בו אין גישה ואף לא רואים את המבנה.

ב. דיור בר השגה – על מנת לבדוק את הגישה של המקום לשימור יש לבדוק את מספר משקי הבית אשר גרים במבנים היסטוריים, על פי הרמה הסוציו-אקונומית שלהם. רמה גבוהה תצביע על תהליך של ג'נטריפיקציה ומצב מאוזן יראה כי למקבלי ההחלטות חשוב לשמור על השילוב בין שימור לחיזוק הקהילה הקיימת כך שיתאפשר לה להישאר במקום מגוריה עם גישה למוקדי תעסוקה, מסחר וקהילה.

ג. שימושים עסקיים – מיפוי סוג העסקים אשר ממוקמים במבנים ההיסטוריים יעזור להבין כיצד הם יתרמו לתהליכי השימור במקום.

ד. גורמי משיכה – החיבור של התושבים המקומיים למקום מגוריהם הוא זה שימשוך אנשים חדשים, השקעות ואירועים למקום.

ה. שימושים קהילתיים – האם הקהילה מנצלת את משאביה ההיסטוריים לשימושים קהילתיים, חינוך ופעולות נוער למשל ?

ו. אינטראקציה בין שימור לתרבות – האם המבנים ההיסטוריים תומכים בזהות המקומית של הקהילה ? ניתן לבדוק את השילובים בין מבנים היסטוריים לפרקטיקות מהתרבות המקומית, בין אם עפ"י מספר האירועים אופיים או כמות המשתתפים בהם.

ציטוט לסיכום:

ההיסטוריה חזקה מהכל והיא יכולה להיות הכוח המניע והקו המנחה עבור פיתוח וצמיחה עתידית.

הכנסות לונדון מתיירות תרבות ומורשת: 3.2 מיליארד פאונד בשנה

מוקדי התרבות והמורשת של לונדון הם אחד מגורמי המשיכה החזקים ביותר של של תיירים לעיר. במאמר חדש שפורסם השנה מטעם עיריית לונדון, הצליחו החוקרים לבודד את ההשלכות הכלכליות של תיירות המורשת מסך כל ההכנסות של העיר מתיירות בכלל. המסקנות אליהן הגיעו החוקרים העלו כי הכנסותיה של לונדון מתיירות מורשת הן לא פחות מ-3.2 מיליארד פאונד בשנת 2013 לבדה (מתוך סה"כ 10 מיליארד פאונד מתיירות בכלל) ותיירות זו תומכת בכ-80,000 מקומות עבודה ברחבי העיר.

לונדון

תרבות, כידוע, היא מושג רחב למדי ואובייקטיבי לחלוטין. כיצד ניתן להחליט אילו פעולות, סחורות או שירותים נחשבים לתרבותיים ואילו לא ? אף על פי כן, ארגון התיירות העולמי מנסה להגדיר זאת כך: "תיירות מורשת היא סך כל ההיבטים של תיירות שיכולים ללמד את המבקר על עברו והמורשת שלו,אך גם על סגנון החיים של היום" . ניו-יורק מגדירה תיירי מורשת כ"מבקרים אשר השתתפו בפעילות תרבות אחת לפחות בזמן ביקורם בעיר".

החוקרים הגדירו את תיירות המורשת ככל דבר הקשור לאמנות והבידור שמציעה העיר לונדון, בתשלום ובחינם. כלומר כל המוזיאונים, הגלריות, תאטראות, מוסיקה, מחול, קומדיה, תערוכות, אופנה, פסטיבלים, ספרות, קולנוע, היסטוריה, מורשת, ארכיטקטורה והסביבה הבנויה. מקומות בהם המבקרים נוטלים חלק אקטיבי בתרבות ומשלבים אותה עם שירותים משלימים כגון מזון, חנויות, מלונות ואפילו אנשים חדשים אותם הם פוגשים.

לקריאת המחקר המלא לחצו – כאן.