קונים-משמרים-משכירים בניופורט, רוד איילנד

העיר ניופורט (Newport) היא עיר נמל אשר נוסדה בשנת 1639 כחלק ממושבת רוד איילנד בארה"ב. בסוף המאה ה-19, לאחר תום מלחמת האזרחים ושחרור העבדות, החלו לחזור עשירי ארה"ב לעיר והקימו בה אחוזות נופש רבות ובינם משפחת אסטור וונדרבליט.

העושר האדריכלי של העיר כולל עשרות ומאות מבנים מהמאה ה-18 וה-19, אחוזות יקרות ואיתם מבנים פשוטים אך חשובים אשר ליוו את תהליך השחרור של העבדים השחורים אל עבר חיים עצמאיים וחופשיים. החשיבות של המבנים הללו לתרבות האמריקאית היא שהביאה בשנת 1968 להקמתה של "קרן השיקום של ניופורט" NRF – Newport Restoration Foundation.

w16_daytonjames_fronthoriz_p9b8400_crtrentbell_h

W16_DaytonJames_FrontHoriz_P9B8400_crTrentBell_H

ה-NRF היא למעשה השיטה המקומית למימון השימור של נכסים היסטוריים בניופורט אך בניגוד לערים אחרות בעולם בהן המבנים הם בבעלות פרטית והמימון לפרויקט מגיע מבעל הנכס ו/או השתתפות של הרשות המקומית בצורה של מימון ישיר או עקיף (הטבות מס), הלא במקרה זה השיטה מיוחדת הרבה יותר.

הקרן, אשר הוקמה ע"י גב' דוריס דיוס, רוכשת את המבנים, מבצעת את כל פרויקט השימור החל מהחזית החיצונית ועד הנגרות הפנימית והרהיטים כך שהמבנה חוזר לתצורתו המקורית ולאחר מכן משכירה אותו בחוזה ארוך טווח. השכירות היא מוזלת אך החוזה מחייב את השוכרים לשמור על המבנה כפי שהוא ללא שינויים, לשמור עליו ולטפח אותו. יחד עם זאת, הקרן דואגת לתיקוני שבר ושיפוצים תקופתיים. עד היום הקרן רכשה ושימרה מעל ל-80 מבנים ברחבי העיר וברובם פועלת התכנית.

ואיך אפשר בלי זוית יהודית? הקהילה היהודית בניופורט נוסדה בשנת 1658 ע"י אנוסים שהגיעו מפורטוגל ומקומות נוספים ובית הכנסת שהקימו בשנת 1759 (בית הכנסת טורו) הוא העתיק ביותר בצפון אמריקה והיחיד ששרד מהתקופה הקולוניאלית. בית הכנסת עצמו אף כלול ברשימת המבנים לשימור של ארה"ב.

Main street Project – תכנית המעודדת שימור למען התחדשות מרכז העיר – מציינת 35 שנות פעילות מוצלחות בארה"ב

עד סוף המחצית השנייה של המאה ה-20, הרחוב הראשי של העיר היה גם המוקד המסחרי שלה. קומות הקרקע היו מאוכלסות תמיד בעסקים קטנים ובקומות העליונות היו דיירים ועסקים נוספים – כל אלו אפשרו לבעלי הבתים בדרך כלל לעמוד בעלויות התחזוקה של המבנים. בית הדואר, הספרייה, הבנק ומוסדות השלטות הביאו אליהם זרם שוטף של אנשים למרכז העיר. הרחוב הראשי היה לא רק המרכז הכלכלי של העיר אלא היווה גורם חשוב בחיי החברה של התושבים אשר מילאו בסוף השבוע את מוקדי הבילוי שגם הם היו באותו מקום.

עם זאת, בחמישים השנים האחרונות, מרכזי הערים ברחבי העולם השתנו באופן דרמטי. התחזקות תופעת הפרבור שינתה את הדרך בה אנו חיים, עובדים ומנצלים את שעות הפנאי שלנו. התפתחות מערכת כבישים נוחה ומהירה הביאה למצב בו ניתן לנסוע מרחק רב לעבודה או לקניות בלי לחשוב פעמיים. דרכים שפעם הובילו את האנשים למרכז ולרחוב הראשי, כעת מובילות אותם בכיוון ההפוך למרכזי קניות בשולי העיר ולקניונים. ניתן היה להבחין בתופעה חוזרת על עצמה באותו אופן, עיר אחרי עיר. העסקים הקטנים במרכז העיר נסגרו (או עברו לקניון), ערכי הנדל"ן ירדו, הקונים התמעטו ובהתאם גם המכירות צנחו. מרכזי הערים התנוונו מחוסר העניין שהפגינו כלפיהם התושבים, חזיתות חנויות רבות נאטמו, מצבם הפיזי של הבניינים התדרדר במהירות ואת הרחובות כבר לא טרחו לנקות ולצחצח כמו פעם. כי אין טעם. כל אלו רק חיזקו את תחושת הציבור כי "אין מה לחפש" במרכז העיר ואפשר למסור את המבנים ההיסטוריים לגורלם הצפוי מראש. לאט לאט הם שכחו כי המבנים ההיסטוריים של העיר מייצגים את המורשת הייחודית של הקהילה המקומית.

על אף שהאמור לעיל יכול להתאים בקלות לכל עיר בישראל, המילים הללו לא נכתבו כאן אלא בארה"ב, על ידי ארגון Main Street Project השייך לקרן השימור הלאומית (NTHP). קרן השימור, שנוסדה כבר בשנת 1949 על מנת לדאוג לשימורם של מבני המורשת התרבותית ב-50 המדינות של ארה"ב, הבינה בשנת 1980 כי הערים ברחבי ארצות הברית הופכות ליותר ויותר פרבריות עם "שכונות שינה" מפוזרות ובמקביל זונחות את מרכז העיר הוותיק – המרכז שהוא הלב של העיר – זה שאם הוא מת  – העיר לא קיימת בלעדיו.

993618_10151721910362970_1757054835_n

מתוקף היותה קרן לשימור היסטורי, הכלי שבאמצעו היא החליטה להילחם בתופעה היה לא אחר מאשר – שימור היסטורי. ארגון הבת שהוקם במיוחד לצורך שיקום מרכז העיר הוותיק קיבל את השם Main street – כדי לומר – הרחוב הראשי תחילה. נתחיל מהחיזוק שלו ונתקדם משם.

217768_10151129232037970_1548195971_n

בפועל – הארגון מספק תמיכה ארגונית ומקצועית לפעילים קהילתיים ולערים שמבינות שצריך לחזור לשורשים ולהחזיר את מרכז העיר להיות המקום החשוב ביותר בה, כאשר הטריגר שמתחיל להניע את תהליך ההתחדשות בפרויקטים הללו הוא שימור המבנים ההיסטוריים באזור.

מאז ועד היום הושקעו ברחבי ארה"ב כמעט 50 מיליארד דולר בפרויקטי שימור מסוג זה (השקעה פרטית וציבורית). תנופת ההתחדשות הביאה לפתיחתם של כ-95 אלף עסקים חדשים ויצירתם של יותר מ-400 אלף מקומות עבודה.

באופן כללי,  כל דולר שהושקע בפרויקטי השימור הביא להשקעה חוזרת של 27 דולר נוספים על ידי השוק הפרטי.

חשוב מאוד לעודד שימור מבנים היסטוריים היות והם נושאים עמם תועלות כלכליות רבות, הן לרשות המקומית והן לתושבי העיר. מחקרים רבים (1,2) בארה"ב מראים כי פרויקטי שימור יוצרים יותר מקומות עבודה מאשר התעשייה המסורתית, מעלים את ערכי הנכסים, שומרים על הסביבה (הימנעות מהריסת בניין בן שתי קומות שקולה למחזור של 1,344,000 פחיות מתכת), תומכים בעסקים הקטנים, מושכים השקעות נוספות ותיירות, מונעים פרבור, מאפשרים יצירת דיור בר-השגה וכל זאת בעלות שהיא לא יותר גבוהה מהריסת המבנה ובניית אחד חדש במקומו.

מאזן העלות – תועלת הטמון בערכים הציבוריים של שימור מבני מורשת תרבותית

הערך המוסף שלו זוכים התושבים משימור המורשת הבנויה של סביבת מגוריהם הוא בעל משמעות רבה לעיר עצמה ונובעים ממנו ערכים כלכליים לא מבוטלים, הן לבעל הנכס והן לציבור הרחב  אשר זוכה לשימור ערכי ההיסטוריה, המורשת, האדריכלות והתרבות של החברה בה הוא חי. אני מאמין כי שימור המורשת הבנויה, שהיא מעין עמוד שדרה אל-זמני של החיים שלנו, הוא הכרחי להמשך תפקודנו כחברה בעלת עבר, הווה ועתיד. אבל האם בכל מחיר ?

דו"ח שהוכן עבור סוכנות השימור המייעצת לנשיא ארה"ב (ACHP, 2011) וסוקר את הקשר בין שימור לכלכלה בארה"ב מראה כי שימור מבנים היסטוריים בארה"ב הפך לכלי חשוב בחיזוק ערים וקהילות. הוכח כי שימור הוא פתרון אפקטיבי למגוון רחב של צרכים ציבוריים כגון עסקים קטנים, דיור בר השגה, פיתוח בר קיימא, עידוד מגורים לטווח ארוך, התחדשות מרכז העיר, יצירת מקומות עבודה, עידוד אמנות ותרבות, התחדשות ערים קטנות, תיירות מורשת תרבותית, פיתוח כלכלי ועוד.

20150727_180846
שלוש שכבות היסטוריה אורבנית: בית הבאר של משפחת נבולסי – מיועד לשימור, גן ילדים וכנסיה של פליטים מאפריקה, ומגדל משרדים מודרני. שכונת נווה שאנן, ת"א-יפו, 2015. צילום: ויטלי דובוב-דותן.

שלל ההיבטים השונים בשימור היסטורי מביאים עמם יתרונות כלכליים ברורים לצד עלויות לא מבוטלות. אך אף על פי שישנה הסכמה רחבה כי התועלות לציבור גוברות על העלויות הגבוהות של ביצוע השימור בפועל, עדיין, קשרי הגומלין בין שימור היסטורי לבין כלכלה ובמיוחד התועלות החברתיות שמגיעות בעקבותיו הם עדיין בגדר תעלומה ודורשים מחקר מעמיק. מחקרים רבים מספקים מידע כמותי רב ערך, אך השלכות חיוביות רבות של שימור היסטורי עדיין לא נמדדות. המידע שייאסף במסגרת מחקר מסוג זה חייב להיות עקבי, אמין ולהיות מופץ פומבית באופן מתמשך. כמו כן, על אף שהמחקר צריך להיות אקדמי, חשוב מאוד להציג את הממצאים שלו במונחים לא אקדמיים ופשוטים להבנה.

הגורמים המושפעים מהשימור

שימור היסטורי עוסק במוצר בעל אופי מיוחד. מצד אחד הוא מוצר פרטי אך בו בזמן הוא גם מוצר ציבורי. במונחים כלכליים הדבר אומר שהרווחים ממוצר זה נסחרים גם בשוק החופשי (הפרטי) וגם מחוצה לו (הציבורי – ארגונים ממשלתיים ועמותות). מוצרים ציבוריים קשה לכמת במונחים כספיים ולכן נדרש שימוש במתודות איכותניות על מנת להשלים את אלו הכמותיות-אקונומטריות (ACHP, 2011).

בהתאם לזאת, הגורמים המושפעים מהשימור הם הפרט (בעל הנכס לשימור) והציבור (תושבים, בעלי עסקים, אנשי מקצוע והממסד). ההשפעות על כל אחד מהם הן שונות, חיוביות או שליליות, ישירות או עקיפות וחלקן אף בלתי ניתנות לשליטה ואמידה.

בעוד שכל ההוצאות מרוכזות בגורמים הקשורים ישירות בנכס לשימור: בעל הקרקע, היזם והקבלן, כשבודקים מי הרוויח ומי הפסיד כתוצאה מפרויקט שימור, מי לקח על עצמו סיכונים ומי השקיע יותר, נראה שהתועלת מתחלקת לגורמים שניוניים ושלישוניים. בעוד שהעלות מתרכזת ביזם/קבלן בלבד.

כלומר, מעשה השימור הוא מעין ייצור סחורה, הנצרכת על ידי הרבים, אך עלותה משולמת על ידי מעטים. מכאן גם ההצדקה המוסרית למעורבות כלכלית ציבורית (סבר,2007).

סיכום של מספר מקורות וביניהם מאמרו של האדריכל עופר סבר "שימור מבנים – מהכוח אל הפועל" (2007), מאפשר לחלק את השפעות השימור היסטורי לחמישה מעגלים:

מעגל ראשון – תועלת פרטית

בעל העניין: בעל הנכס.

ההשפעה: עליה בערך הנכס, תוספת הכנסות; ההכנסות הישירות מערך שכ"ד וערך הקרקע שבאתר וכל התשלומים ששולמו באתר על דמי כניסה, רכישת מוצרי תרבות (ספרים, מפות, מזכרות) מענקים ותרומות.

מעגל שני – תועלת עסקית למעורבים בשימור

בעל העניין: הספקים ונותני השירותים המעורבים ישירות בפעולת השימור ומסייעים בהפעלה ובתחזוקה שלו.

ההשפעה: תוספת ההכנסה הנוצרת כתוצאה עקיפה של מעשה השימור כפרויקט נדל"ן לכל דבר.

מעגל שלישי – תועלת עסקית בסביבה הקרובה

בעל העניין: בעלי חנויות שליד האתר, מסעדות, בתי קפה, אומנים שמופיעים במקום, מדריכי טיולים, סוכני נסיעות, חב' הסעה, מומחים לשימור ועוד. וגם בעלי קרקע באזור הצמוד לשימור (מעגל שני).

ההשפעה: תוספת ההכנסות הלא ישירות כתוצאה מפעילות עסקית של אספקת שירותים ומוצרים למבקרים באתר, פיתוח תיירות.

 מעגל רביעי – השפעה מושרית (Induced effect) – תועלת עסקית בסביבה הרחוקה

בעל העניין: הרשות המקומית, כל תושבי העיר.

ההשפעה: כאשר רמת ההכנסה עולה, בכלכלה של האזור המשומר. הכנסות עודפות מושקעות מחדש בכלכלה המקומית ומביאות להגדלת התעסוקה, היצור והשירותים המקומיים. כולל עליית ערך נדל"ן במעגל השלישי שאינו צמוד למבנה/אתר המשומר. עליית ערך הקרקע במעגל השני והשלישי. תמריץ להשקעה פרטית נוספת, מגנט לפיתוח איכותי נוסף, התפתחות עסקית במקבץ משומר. שיפור השירותים לציבור המקומי, שיפור הנגישות למקום, תעסוקה של אומנים מקומיים ותעסוקה בכלל ושיפור חברתי (שהוא בעל משמעות כלכלית רבה). במקרה של שימור מוצלח נוצר דימוי קהילתי חיובי, נוצרת לכידות שכונתית שמהווה מנוף בשיקום חברתי. כך שגם אנשים בעלי הכנסה גבוהה יותר, ירצו לגור בסביבה זו. לגבי פיתוח התיירות, מהווה המבנה לשימור מוקד משיכה לתיירים, כאשר כל העסקים בדרך מנצלים את החשיפה הגבוהה לכח קנייה גדול, והתייר מקבל ב"כרטיס אחד" חוויה של תרבות, קניות ובילוי. מבחינת הרשות – במקרה של צמיחה כלכלית כתוצאה משימור, סובסידיה או פטור ממס בהשקעה בשימור, מכוסה ע"י תוספת בתשלומי מס (ישירים/עקיפים) כתוצאה מהגדלת הפעילות העסקית.

מעגל חמישי – שימור ערכי המורשת והסביבה

בעל העניין: הציבור כולו, בעיר ובמדינה.

ההשפעה: הציבור כולו זוכה לשמירה על נכסי המקרקעין שליוו את ההיסטוריה וכל המאורעות שהתרחשו על האדמה הזו, האירועים המשמחים והמלחמות, חילופי השלטון, חילופי האופנות, אירועים ציבוריים ואישיים. לעתים, למבקר המקומי מהווה אתר שימור קרוב, חלופה לנסיעה ארוכה לאתרים רחוקים יותר ויש בכך חסכון.

5 circle outcomes

 

סבר טוען כי במציאות של היום השימור בעייתי, מסובך ויקר, יחסית לבניה חדשה סטנדרטית. אבל בחשבון כלכלי כולל, למרות ההשקעה הנוספת, השימור יכול להיות כדאי בחישוב כולל ולטווח ארוך. הבעייתיות נגרמת לרוב מבירוקרטיה והסיבוך תלוי במקצועיות של אנשי השימור והעדר כלים ארגוניים. כדי לקדם שימור צריך לבצע ניתוח כלכלי עקרוני ובחינה ארגונית, ולראות האם נדרשת תמיכה כספית או ארגונית, שינויי חקיקה ותקנות, יצירת כלים ביצועיים, הכשרת בעלי מקצוע והסברה.

הסכנות הטמונות בשימור מבנים היסטוריים

במקרה של שוק חופשי ללא יוזמה ציבורית בכלל, ידחקו התושבים העניים מחוץ לשכונה בשלב מוקדם או מאוחר. כך שבעצם מעבירים את הבעיה החברתית ממקום אחד למקום שני, לפעמים גרוע יותר. תופעה זו נקראת ג'נטריפיקציה. עוד על התופעה בפוסטים עתידיים.

כשל שוק כלכלי

ערכי המורשת התרבותית (ההיסטוריים, אדריכליים וכדומה) אשר מקנים למבנה לשימור את הערך המוסף היחסי שלו לעומת מבנים אחרים הם בעלי ערך כלכלי. המבנה הוא מוצר הנסחר בשוק המקרקעין אך הערך הכלכלי המוסף שהוא זוכה לו עקב אותם ערכים הופך אותו למוצר מסוג אחר – מבנה לשימור. גם מבנה לשימור הוא מוצר סחיר (בעל ביקוש והיצע), ולכן ניתן להניח כי חלים עליו חוקי הכלכלה וניתן לסחור בו בשוק המקרקעין באופן חופשי ככל מוצר אחר.

עם זאת, המציאות מוכיחה לנו אחרת – מבנים לשימור בישראל לרוב עומדים מוזנחים, מתקלפים ואף נטושים. ערכי המורשת התרבותית הטמונים במבנה לשימור נשארים כתובים על דפי ההיסטוריה והתמונות הישנות ורק חדי האבחנה ואנשי המקצוע יכולים להבחין בהם ולהפיק מהם תועלת. במקרים רבים המבנים המיועדים לשימור אינם עוברים את תהליך השימור בפועל וכך אותם ערכי מורשת אינם באים לידי ביטוי באופן בו הציבור הרחב, אשר לעתים קרובות אף אינו מודע לעצם קיומם, היה יכול ליהנות מהם ולהפיק מהם תועלת אישית.

הנחת היסוד במחקרים שלי היא כי שימור מבנים היסטוריים מפיק לעיר ולתושביה תועלת רבה יותר מאשר הריסת אותם מבנים או שמירת המצב הקיים והמשך ההידרדרות הפיזית שלהם. השערת המחקר סוברת כי התועלת הכלכלית נטו משימור היא חיובית ועל כן כל עוד השימור אינו מתבצע – מתקיים מצב של כשל שוק. השערה זו נדרש להוכיח או להפריך.

אך האם המונח "כשל שוק" מתאים בכלל למקרה הנדון ? "כשל" היא מילה שלילית ושנויה במחלוקת, הרי אנשים רבים לא רואים בפיתוח (אי-שימור) כשל כלל וכלל. יתכן והתועלת לציבור גדולה יותר כאשר פיתוח המקרקעין אינו עוצר, ישנם צמיחה, שינויים ומודרניזציה ולא שומרים קפסולות זמן מהעבר בדמות מבנים בתוך המרקם העירוני העומדים כאבן שאין לה הופכין. חשוב לענות על שאלה זו לפני שבאים לכמת את התועלות משימור היסטורי.

20150706_133150
מגדל מגורים טיפוסי בישראל. רחובות, 2015. צילום: ויטלי דובוב-דותן.

ההיבט המשפטי – הסמכות המשפטית של הרשות מול זכות הקניין של הפרט

הזכות לקניין פרטי מתנגשת בסמכות של מוסדות התכנון כנציגי הציבור ברגע בו מוסדות התכנון מכריזים כי נכס מקרקעין פרטי נושא עמו ערכים חשובים לציבור אשר לציבור יש אינטרס לשמרם. משמעות הכרזה זו היא לרוב "הקפאת המנוע" של שוק הסחר החופשי ולפתע בעליו של המבנה, שכעת מוגדר כ"מבנה לשימור", מאבד את הזכות לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו. הרכוש הפרטי הפך מרכוש פרטי לרכוש שהוא פרטי וציבורי במקביל, ועל כן הזכות לקבוע את גורלו נתונה בידי כל בעליו על פי חוק – הפרט והציבור.

מצד אחד, יש שיערערו על חוקיות מהלך זה של הציבור (בידי נציגיו – מוסדות התכנון) היות והזכות לקניין פרטי מעוגנת ב "חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו " ועל כן ההתערבות הציבורית במקרה זה פוגעת בחוק היסוד. מצד שני, יש הסוברים שנכס מקרקעין מטבעו הוא לא רכוש פרטי קלאסי היות והוא נמצא במרחב הציבורי, מושפע ממנו ומשפיע עליו ולכן שמירה על הערכים הטמונים במבנה המיועד לשימור היא זכות ציבורית כמו כל זכות אחרת שאדם הנמצא במרחב הציבורי זכאי לה – ביטחון, תברואה, תחבורה ציבורית וכדומה.

20150816_113327
בניין שוק תלפיות מבפנים. גג לבני הזכוכית כוסה לאחרונה ע"י העירייה. המבנה עומד מוזנח ונטוש ברובו. נמצא בבעלות עיריית חיפה ובתהליכי מכירה ליזמים פרטיים. חיפה, 2015. צילום: ויטלי דובוב-דותן.

המצדדים בשימור טוענים כי ההתערבות הציבורית שהביאה לכך שהמבנה יועד לשימור מעלה את ערכו הכלכלי ועל כן זהו פיצוי על נטילת זכות הבעלות המלאה מבעליו הפרטיים. טיעון זה נכון בצורה חלקית בלבד היות והעלייה בערכו הכלכלי של הנכס אינה מפצה לרוב על מחיר תהליך השימור בפועל על פי דרישות אותה תכנית בדיוק.

כאן עולה השאלה – האם נדרשת התערבות ציבורית נוספת, בדמות תמיכה כלכלית ציבורית ?

עוד על כל אלו, ויותר, בפוסטים הבאים.

מבנים לשימור כמנוע כלכלי – ארגז כלים לאנשי קהילה

הפוסט מתבסס על המאמר האקדמי:

An indicator Framework for linking Historic Preservation and Community Economic Development / Rhonda G. Phillips, Jay M. Steing, Arizona state University Phoenix, 2011.

ההיסטוריה של מקום והקהילה שחיה בו כפי שהיא מתבטאת במורשת הבנויה יכולה להיות נכס גדול לפיתוח הכלכלי של אותו מקום. ההיסטוריה היא המפתח לעתיד ועל ידי הבנת ההיסטוריה של המרחב הפיסי בו חיינו מתנהלים, קהילות יכולות לדעת כיצד לשמר ערכים חשובים באורח חייהם.

שימור מבנים היסטוריים הוא אמנם תהליך יקר, אך אם התהליך נעשה נכון, החברה יכולה לשמור על ערכי המורשת שלה, לעודד הגעה של תיירים, לקדם פיתוח בר קיימא ואף לתרום לאיכות הסביבה. רבים מהעוסקים בשימור לא מתייחסים להשלכות הסביבתיות שיש להריסת מבנים  אך הריסה דורשת פינוי פסולת בניין רבה וכמובן השקעת משאבים נוספים לבניית הבניין החדש במקומו.

ידוע כי מורשת תרבותית מספרת את הסיפור של המקום ועוזרת ליצור בו "תחושה של מקום". הייחודיות שנוצרת בעקבות שימור המורשת התרבותית-מקומית , שלא ניתן למצוא באף מקום אחר והיא זו שגורמת לתיירים לחזור פעם אחר פעם. לעומת זאת, פיתוח אורבני מתמשך ותנופת בנייה מנתקים אנשים מסביבת מגוריהם ומחלישים את תחושת האחריות שלהם לקהילה.

אותנטיות ומורשת תרבותית הן הבסיס לפיתוח כלכלי מקומי והמונח "שפת מקום" (Vernacular) נועד להעביר את המסר שהאנשים והעסקים שיוצרים את התרבות צריכים להיות מושרשים במקום ולשלוט באותה תרבות. אסטרטגיה לפיתוח כלכלי המבוססת על שפת המקום מביאה לאיזון בין עסקים קטנים מגוונים לבין רשתות מסחריות, מפתחת ותומכת בערכים ההיסטוריים של הקהילה כך שהמקום הופך לאטרקטיבי הן לתושבים והן למשקיעים, וכמובן יוצרת ייחודיות שמצד אחד משרתת את צרכי תושבי המקום ומצד שני מושכת קונים ותיירים מבחוץ.

שימור מול פיתוח – לונדון, 2015.

 

אף על פי כן, עצם קיומם של מבנים היסטוריים בשכונה לא מבטיח את שגשוגה אם לתושבים וליתר בעלי העניין אין אליהם גישה. יש להשקיע מאמץ ביצירת מרחבים ציבוריים, בפרויקטי דיור בר השגה שכולל מבנים היסטוריים ופעולות רבות נוספות אשר יעזרו להנגיש את אותם ערכים שיש למקום לתושבים ולשפר את איכות חייהם.

למרבה הצער, במרבית המקרים, מקבלי ההחלטות ברשות המקומית ובממשלה אינם מודעים לערכים התרבותיים ולאיכויות שיש בשכונה והידע הזה הוא נחלתם של תושבי המקום בלבד, הקהילה. אותה קהילה שהיא חסרת כלים, משאבים וכוח על מנת להביא את שימרו הנכסים ההיסטוריים שלה לכדי מימוש. לכן אני מתכבד להביא בפניכם את ארגז הכלים שכל פעיל קהילתי צריך על מנת לדעת מה אמור לקרות כדי שיתממש שימור של המבנים ההיסטוריים בסביבת מגוריו. הכלים מתמקדים באומדן המצב הקיים, הדרכים להגנה על הקיים, הדרכים להעצים ולהפיק תועלת מהמבנים ההיסטוריים והממשק עם התושבים:

1. אומדן של המצב הקיים

א. מיפוי המרקם ההיסטורי – יש לתארך את כל המבנים במקביל לבניית ציר זמן המתחיל ביום היווסדו של המקום ועד היום. ציר הזמן/הנרטיב ייקבע על ידי תושבי המקום.

ב. סימון מבנים ואתרים המיועדים לשימור – הוכח כי ככל שיש יותר אתרים שעברו שימור כך יגיעו יותר תיירים למקום, ישהו בו יותר זמן וישאירו יותר כסף במקום.

ג. הטבות מס – יש לבדוק כמה מבנים זכאים להטבות מס במידה ויעברו שימור. כלי זה יכול להראות אם יש פוטנציאל לפעילות נדל"נית באזור או שהשימור הוא רק בגדר שאיפה אידאליסטית.

ד. השיטות להערכת שווי – בדיקת השיטות החישוב השמאיות השונות אשר נמצאות בשימוש היום והאם ניתן לעדכנן על מנת לעודד את כדאיות השימור.

ה. פרויקטי שימור בפועל – יש לבדוק כמה פרויקטים נמצאים בתהליך, בין אם דרך איסוף נתונים אודות היתרי בניה או נתונים מפרויקטי שיקום שכונות המתחוללים במקום.

ו. מיפוי העסקים הקטנים – יש למפות את סוג ומספר העסקים הקטנים המקומיים במקום. לעסקים קטנים יש יתרונות רבים וביניהם יצירת הון ארוך טווח, סטנדרטים גבוהים של העסקה ואיכות סביבה, מכפילים כלכליים גבוהים יותר ובאופן כללי הם בעלי סיכוי גבוה יותר להצליח.

ז. תחושה של מקום – מקומות בהם לא מעודדים את הייחודיות אלא בונים באותו סגנון גנרי שניתן לשייך לשאר המדינה (Nowhere Geography) מקשים על תהליך השימור של המבנים ההיסטוריים. על מנת להבין מה הערכים הייחודיים של המקום יש לעשות סקר בקרב התושבים.

2. הגנה על המצב הקיים

א. תכנית שימור – יש לבדוק האם קיימת תכנית שימור סטטוטורית או נספח שימור בתכנית המתאר והאם הם מחייבים על פי החוק.

ב. הנחיות עיצוב – האם יש הנחיות עיצוב למבנים לשימור והאם הן נאכפות.

ג. ועדת שימור עירונית – יש לבדוק האם קיימת ועדת שימור בעיר, מי עובד בה, התקציב השנתי שלב וכו'

ד. תקנות שימור – יש לבדוק האם הן קיימות והאם הרשות אוכפת אותן ולא מאשרת היתרים למי שלא עומד בתנאים – מצביע על רצינות הרשות המקומית בנוגע לשימור בתחומה.

ה. סקר שימור היסטורי – יש לבצע סקר למיפוי המבנים לשימור בתדירות של אחת ל-10 שנים לפחות.

ו. צוות שימור – אם הרשות המקומית מחויבת לשימור היסטורי היא תקים צוות שימור שיתאם בין הרשויות לשוק הפרטי.

ז. היתרי בניה – בדיקה של מספר היתרי הבניה לעומת מספר הבקשות שהוגשו יכול להצביע על מצב שוק הנדל"ן המקומי ויכולה להעלות צורך בשינוי חלק מהתקנות על מנת לעודד הגנה על המבנים.

ח. מוכנות לאסון – יש לבדוק עד כמה הרשות המקומית מוכנה לעת אסון.

3. העצמה

א. שיתוף פעולה בין הקהילה לארגונים ארציים

ב. מימוש תכניות כלל ארציות במקום

ג. ארגונים ללא כוונת רווח – מה מספר ארגונים מסוג זה שעוסקים בשימור בקרב הקהילה המקומית, ומה מידת המעורבות שלהם.

ד. שיתוף ציבור – מה מידת המעורבות של התושבים בקבלת ההחלטות בנוגע לשימור

ה. שיתופי פעולה עם המוזיאונים – שיתוף פעולה עם המוזיאונים המקומיים בנושא המורשת הבנויה יכול להעצים את חשיבות הנושא בקרב התושבים ולהעלות את המודעות שלהם.

ו. תמריצים כלכליים – האם ישנם תמריצים לביצוע השימור (מלבד הטבות מס)

4. ממשק עם התושבים

א. גישה – האם לתושבים יש גישה למבנים והאתרים ההיסטוריים במקום ? הדבר יכול להתבטא במספר רמות ולכל אחת מהן השפעה גדולה על הפיתוח הכלכלי של האזור: אפשרות לכניסה בתשלום, אפשרות לכניסה בחינם, גישה חיצונית בלבד אך ניתן לראות את המבנה או כמובן מצב בו אין גישה ואף לא רואים את המבנה.

ב. דיור בר השגה – על מנת לבדוק את הגישה של המקום לשימור יש לבדוק את מספר משקי הבית אשר גרים במבנים היסטוריים, על פי הרמה הסוציו-אקונומית שלהם. רמה גבוהה תצביע על תהליך של ג'נטריפיקציה ומצב מאוזן יראה כי למקבלי ההחלטות חשוב לשמור על השילוב בין שימור לחיזוק הקהילה הקיימת כך שיתאפשר לה להישאר במקום מגוריה עם גישה למוקדי תעסוקה, מסחר וקהילה.

ג. שימושים עסקיים – מיפוי סוג העסקים אשר ממוקמים במבנים ההיסטוריים יעזור להבין כיצד הם יתרמו לתהליכי השימור במקום.

ד. גורמי משיכה – החיבור של התושבים המקומיים למקום מגוריהם הוא זה שימשוך אנשים חדשים, השקעות ואירועים למקום.

ה. שימושים קהילתיים – האם הקהילה מנצלת את משאביה ההיסטוריים לשימושים קהילתיים, חינוך ופעולות נוער למשל ?

ו. אינטראקציה בין שימור לתרבות – האם המבנים ההיסטוריים תומכים בזהות המקומית של הקהילה ? ניתן לבדוק את השילובים בין מבנים היסטוריים לפרקטיקות מהתרבות המקומית, בין אם עפ"י מספר האירועים אופיים או כמות המשתתפים בהם.

ציטוט לסיכום:

ההיסטוריה חזקה מהכל והיא יכולה להיות הכוח המניע והקו המנחה עבור פיתוח וצמיחה עתידית.

הכנסות לונדון מתיירות תרבות ומורשת: 3.2 מיליארד פאונד בשנה

מוקדי התרבות והמורשת של לונדון הם אחד מגורמי המשיכה החזקים ביותר של של תיירים לעיר. במאמר חדש שפורסם השנה מטעם עיריית לונדון, הצליחו החוקרים לבודד את ההשלכות הכלכליות של תיירות המורשת מסך כל ההכנסות של העיר מתיירות בכלל. המסקנות אליהן הגיעו החוקרים העלו כי הכנסותיה של לונדון מתיירות מורשת הן לא פחות מ-3.2 מיליארד פאונד בשנת 2013 לבדה (מתוך סה"כ 10 מיליארד פאונד מתיירות בכלל) ותיירות זו תומכת בכ-80,000 מקומות עבודה ברחבי העיר.

לונדון

תרבות, כידוע, היא מושג רחב למדי ואובייקטיבי לחלוטין. כיצד ניתן להחליט אילו פעולות, סחורות או שירותים נחשבים לתרבותיים ואילו לא ? אף על פי כן, ארגון התיירות העולמי מנסה להגדיר זאת כך: "תיירות מורשת היא סך כל ההיבטים של תיירות שיכולים ללמד את המבקר על עברו והמורשת שלו,אך גם על סגנון החיים של היום" . ניו-יורק מגדירה תיירי מורשת כ"מבקרים אשר השתתפו בפעילות תרבות אחת לפחות בזמן ביקורם בעיר".

החוקרים הגדירו את תיירות המורשת ככל דבר הקשור לאמנות והבידור שמציעה העיר לונדון, בתשלום ובחינם. כלומר כל המוזיאונים, הגלריות, תאטראות, מוסיקה, מחול, קומדיה, תערוכות, אופנה, פסטיבלים, ספרות, קולנוע, היסטוריה, מורשת, ארכיטקטורה והסביבה הבנויה. מקומות בהם המבקרים נוטלים חלק אקטיבי בתרבות ומשלבים אותה עם שירותים משלימים כגון מזון, חנויות, מלונות ואפילו אנשים חדשים אותם הם פוגשים.

לקריאת המחקר המלא לחצו – כאן.

הכנס השנתי של המחלקה לשימור במכללת גליל מערבי 2015

הכנס "עושים שוק: שימור והחייאת שווקים" נערך היום במכללה האקדמית גליל מערבי בהשתתפות כ-150 אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה וסטודנטים לשימור.

20150504_084733
המכללה האקדמית גליל מערבי

את הכנס פתח ד"ר נדב קשטן, ראש החוג ללימודי שימור במכללה, בציון האזכור הראשון לפרופיל של עיר שנמצא בספרות מתוך האודיסאה: "אומרת נאוסיקה לאודיסאוס: דרך הכפר בחלקות אדמה מעובדת צעד בזריזות בעקבות הפרדות והרכב עם הנערות, ואני אראה את הדרך, כעבור זמן מה נגיע לעיר, היא מוקפת חומה גבוהה, נמל נאה משני עבריה, מבוא צר באמצע ובחול לאורך הדרך ספינות חטובות כי כל איש חונה בשוליה. מול מקדש פוסידון הנאה יש רחבת שוק (ביוונית: אגורה) מאבנים שהובאו בגרירה ושופצו בקרקע. את כלי הספינות השחורות מתקינים בה חבלים ומפרשים ומקציעים משוטים."

"אגורה" מוגדרת כהתכנסות של העם או של נציגיו ומקום מושבם של שופטים, מקום כיכר השוק וקומפלקס של מבני ציבור וסך פעולות הקניה והמכירה.

המושב הראשון של הכנס עסק בשווקים עתיקים בראי ההיסטוריה והארכיאולוגיה ובו הוצגה סקירה של השווקים בתקופה העות'מאנית בישראל והמקרה של השוק הנבטי בגן הלאומי ממשית. אחת הדרכים להחייאתו של הגן הלאומי בממשית, כך סיפרה גב' סאס פיאלקו מרשות הטבע והגנים, היתה הקמתו לתחיה של השוק הנבטי שהתקיים במקום מימי קדם. הפרויקט נוסד בשנת 1999 ומתקיים פעמיים בשנה במשך שבוע בכל פעם, כאשר בכל פעם מגיעים אליו כ-60 אמנים וסוחרים, יהודים וערבים, יחד עם משפחותיהם ומתגוררים במקום לכל משך הפעילות של השוק.

p1000890_800x450
גן לאומי ממשית. לחצו על התמונה למעבר לאתר ממנו נלקחה התמונה

העיקרון החשוב ביותר עליו ניסתה לשמור פיאלקו כאשר ייסדה את השוק המחודש הוא האותנטיות של המסחר הנבטי ולשם כך פנתה לסוחרים פלסטינאים מאזור חברון ולשמחתה כמה מהם הסכימו להשתתף בשוק הראשון אליו הגיעו כ-150 מבקרים. בשנה האחרונה השוק כבר זכה ל-30,000 מבקרים אשר חוזרים למקום שנה אחרי שנה יחד עם ילדיהם ונכדיהם. בהיבט השימור של המקום מציינת פיאלקו כי אחד האתגרים הגדולים שלהם כעת הוא הקונפליקט בין הצורך בשמירה על שלמות הממצאים הארכיאולוגיים במקום לבין הפחת החיים המחודשת והנגשתו של האתר לציבור הרחב.

המושב השני של הכנס עסק בשווקים העות'מאניים של יפו וגב' שרון בנד חברוני, עסקה בהרחבה בשיקום שוק הפשפשים של יפו שעליו הייתה אמונה במסגרת תפקידה בעיריית ת"א-יפו. שיקום השוק החלה בשנת 2007 בתקופה בה 40% מהחנויות בו היו סגורות והפשע והסמים נראו בכל סימטה, בלילה וביום. רנד סיפרה על עבודת השטח שהעירייה עשתה בשיתוף עם הסוחרים במקום, שיקום תשתיות ותברואה, פעולות לעידוד עסקים חדשים ועוד.

בנד טוענת שהגורמים השליליים שהיו ממוקמים בסמטאות עזבו מעצמם ברגע שהאזור התחיל להתחדש ולהיות פעיל ומואר. נקודה חשובה נוספת היתה הבלמים שהעירייה שמה לעצמה על מנת לא לאבד את הצביון הייחודי של שוק הפשפשים והגדירה לדוגמא מספר מקסימום של מסעדות בכל רחוב ורחוב וברגע שהגיעו לסף יצאה הנחיה לא לאשר יותר רישיונות עסקים לעסקים מאותו ענף. פעולה מרשימה שנעשתה ללא צורך באישור תוכנית מתאר ומראה לדעתי את הגמישות והכוח של מערכת התכנון העירונית בעיריית ת"א-יפו.

צילי גלעדי, שהיתה עד לאחרונה מפקחת השימור בעכו העתיקה מטעם רשות העתיקות, הציגה את פעולות השיקום שבוצעו בשוק הטורקי של העיר מטעם החברה הכלכלית לעכו ואת אלו שבוצעו בשוק הלבן מטעם החברה לפיתוח עכו העתיקה (שניהם בליווי מקצועי של רשות העתיקות), ושיתפה את משתתפי הכינוס בהתלבטויות בין שימור מחמיר לבין דרישות המודרניזציה בהליך השימור של השווקים.

turkish_bazar3.preview
השוק הטורקי בעכו

כמו כן סיפרה על גורלו של השוק הטורקי בעיר אשר נרכש על ידי יזמים פרטיים ואלו הזמינו תכנון מחודש לשיפוץ של המבנה בהגדרה "שלא תהיה תחושה שאתה בעכו", ושיהיו בו חנויות בוטיק מנותקות ועיצוב אוונגרדי. למרבה השמחה, אנשי רשות העתיקות הצליחו לשכנע את היזמים כי במקרה הנדון "פחות זה יותר" ומוטב כי ההתערבות במרחב הבנוי תהיה מינימלית ככל הניתן – כמובן מה ששכנע אותם היה החיסכון הכספי הצפוי.

המושב הרביעי עסק באתגרים בשיקום שווקים בימינו. שיא המושב היה כאשר האדריכל עמי שנער שיתף את קהל הנוכחים בקשיים בהם נתקל בתהליך התכנון המחודש וההסדרה של שוק רמלה-לוד. שוק רמלה-לוד פועל מדי יום ד' ברחבה גדולה במרכז העיר רמלה, במקום בו עמד בעבר חלק מהעיר העתיקה.

028gg
מרכז העיר רמלה (מתוך התכנית של מן-שנער)

התכנון של מן-שנער כלל הסדרה וריצוף של כל רחבת השוק (שטח השווה לשטחה של כיכר רבין) ובניית מגורים בגובה 6 קומות עם חזית מסחרית ברחוב לכל אורך הרחובות המקיפים את הרחבה. שנער נזכר כיצד קיבל בתדהמה את תגובת ראש העיר יואל לביא שסירב לאשר את התכנית (אותה הזמין משרד הפנים) היות ואין בכוונתו להסדיר את המצב הקיים. התכנית של ר' העיר היא "לשטח את כל העיר העתיקה שנותרה באזור, לרבות הכנסיות והמבנים ההיסטוריים, ולהחליפם במגדלי מגורים". שנער הנדהם ניסה לשכנע את לביא בהזמנות נוספת לאשר את התכנית והסביר לו כי הפתרון היחיד לשיקום העיר הוא שיקום מרכז העיר ההיסטורי אך לביא בתגובה חזר ואמר כי בכוונתו למחוק כל זכר לקיומה של עיר ברמלה לפני 1948.

אין ספק שהאמירות של ר' עיריית רמלה מקוממות וכואבות אך כואבת אף יותר היא הידיעה כי דבריו הם מעשיהם בשטח של שלטונות ישראל כבר 70 שנה בכל הערים בישראל.