בין גורדי השחקים , השימור בשנגחאי צובר תאוצה

ד"ר וואנג לין, מנהלת מחלקת השימור בעיריית שנגחאי (23 מיליון תושבים) וד"ר לשימור באוניברסיטת הרווארד, ורון ואן-אורס, לשעבר נציג התכנית "ערי מורשת עולמית" של אונסק"ו לפריז במשך 10 שנים והיום מנהל מכון המחקר למורשת עולמית של אונסק"ו באסיה, התראיינו על נושא תהליכי השימור המתרחשים בשנגחאי. הראיון פורסם במסגרת מסמך Cities of Opportunity 6 של PwC בשנת 2014.

Shanghai Skyline
קו הרקיע של שנגחאי, סין.

כבר בתחילת הראיון, לין מחדדת את ההבדל בין שימור (Preservation) לשיקום (Conservation). שיקום לראייתה כולל בתוכו את השימור הנוקשה אשר שומר על המבנה בדיוק במצב בו הוא נבנה ללא תוספות ושינויים בעוד שבתהליך שיקום ניתן להוסיף למבנה שימושים שונים, לשפר אותו, להוסיף לו חיים חדשים ולהתאים אותו לזמננו. בסופו של דבר, אומרת ד"ר וואנג לין, העיר היא המקום שבו אנשים גרים וצריך לעשות התאמות ולהשתמש במורשת לטובתם.

ואן-אורס מאמין שהמפתח לערים גדולות הוא מגוון. "מגוון במקומות תעסוקה, בפתרונות דיור ומגוון דרכים בהן ניתן 'להוציא כסף' " הוא אומר. "זה קריטי לא רק עבור התיירים אלא גם עבור האנשים שחיים ועובדים בעיר. אחת הדרכים לאפשר מגוון אפשרויות תעסוקה, פנאי ומגורים היא שימור היסטורי. למעשה שנגחאי מציעה מגוון רחובות של פתרונות מגורים והדבר מבליט אותה ביחס לערים אחרות כגון שנזן או הונג-קונג המציעות מגדלי מגורים בלבד.

למען האמת, אנשים הגרים ועובדים באזור פודונג, מגיעים באמצעות מעבורת תוך 5 למרכז העסקי של שנגחאי. זו חוויה מדהימה לעבוד במשרד נוצץ באחד מגורדי השחקים במרכז העיר ולאחר 5 דקות נסיעה הם חוזרים למקום אחר לגמרי אשר כאילו נמצא ארץ אחרת. השימור ההיסטורי מאפשר את הגיוון הזה בין האזורים השונים בעיר."

ד"ר לין מסכימה. "מה שגורם לשנגחאי להיות כל כך מיוחדת הוא העובדה שקבענו 12 אזורי שימור במרכז העיר. כל אזור בעל אופי יחודי" .

6568
שימור מול פיתוח, שנגחאי, סין.

מי הם בעלי העניין בתהליך השימור ואיך אתם מאזנים בין האינטרסים של הממשלה, היזמים והקהילה ?

"עד לפני 20 שנה אף אחד לא יחס חשיבות לשימור היסטורי" אומרת ד"ר לין. "לכן פשוט הכנו רשימת שימור ואישרנו אותה בממשלה". "זה לא היה מסובך בזמנו אבל היום אנחנו כבר עם 3,000 מבנים לשימור, והרשימה כל הזמן גדלה. היום עומד בפנינו תהליך מאוד רציני היות וכל אחד מבעלי העניין יכול להביע את עמדתו בנוגע לצורך לשמר איזור זה או אחר. וועדת השימור קובעת את ההחלטה הסופית אך התהליך המשפטי מאפשר לשמוע את דעת בעלי העניין היום.

עם זאת, אנו מאמינים בשיתוף הציבור. בכל פרויקט חדש אנו מציגים לתושבים את התכנית לשימור או שיקום המתחם, מפרסמים אותן באינטרנט ובעיתון ואוספים את תגובות האנשים.  אם שכונה שלמה מיועדת לשימור או פינוי אנחנו מקיימים הליך הצבעה דמוקרטי בו התושבים צריכים להצביע האם הם בעד להישאר או להתפנות. אם יותר מ 85% מהתושבים או 75% מהמשפחות אז כל השכונה תפונה והמבנים ישופצו. אך התהליך יתבצע בשני שלבים: [א] שאלון כללי לגבי הפינוי [ב] יוצגו בפניהם האלטרנטיבות החדשות, תנאי המגורים המוצעים להם (או הפיצוי הכספי) ורק לאחר מכן הם יצביעו בעד/נגד הפרויקט."

"הדבר המרתק ביותר"  מוסיף ואן-אורס, "הוא ששנגחאי היא עיר צעירה יחסית, בת פחות מ-200 שנה, אבל היא נמצאת בחזית החשיבה של השימור. עיר צעירה אך מאוד מתקדמת. ערים בנות 2,000 שנה עדיין לא הצליחו להבין את החשיבות שיש לשימור היסטורי עבור המשך הפיתוח של העיר".

מה הם האתגרים בפניהם ניצבת שנגחאי ?

"אני חושבת שאנחנו צריכים להקפיד יותר על עקרונות הקיימות ולא רק על הבנייה המהירה ביותר" אומרת ד"ר לין וממשיכה, "כמו כן, אנחנו צריכים לשים יותר דגש על איכות העיר, על האיזון בין סביבה לכלכלת ולתת תשומת לב רבה יותר לתושבים בעלי הכנסה נמוכה. או בקיצור: איכות, סביבה ושוויון".

האם אתם שואבים השראה גם מערים אחרות בעולם ?

"כמובן, אני מאוד מעריכה את פרויקט ה- High Line בניו-יורק. מדובר לא רק בשימור היסטורי אלא גם בדרך ליצירת שטחי ציבור חדשים ועידוד תנופת התחדשות סביבם." מספרת לין. " כמו כן, בפרויקט השיקום של חזית הים בסוז'ו (Suzhou) ראשית פתחנו את העיר לים והעברנו 6 מתוך 10 נתיבי התחבורה, שעברו לאורך כל החוף, אל מתחת לאדמה כך שנותר מעבר של 100 מ' בלבד עבור התושבים על מנת להגיע אל המים. בשלב הבא שאבנו השראה מאזור ה-SoHo בניו-יורק ושיקמנו מבנים נטושים רבים, ביניהם מבני תעשייה אשר היום פועלים בהם אמנים מתחום "התעשייה היצירתית" שאותה למדנו מלונדון, כמובן".

מה אנו צפויים לראות אם נחזור לשנגחאי בעוד 50 שנים ?

"לראייתי העיר לא זקוקה לבנייה נוספת. לדעתי חשוב שכשאחזור לכאן בעוד 50 שנים, חזית הים תשמור על המראה המקורי שלה. אני ארצה לראות יותר איכות ולכן אולי זה עומד שהפיתוח הכלכלי צריך להאט את הצמיחה הכלכלית והפיתוח. אני רוצה לראות יותר זמן לפנאי אצל תושבי העיר ובאופן כללי שקצב החיים יהיה יותר נינוח" אומרת לין.

לסיום, האם הייצור עדיין יהיה ענף חשוב בתעשייה או שבחזונך יהיו יותר חברות הנדסה ופיננסים ?

" אנחנו צריכים את הייצור, אבל גם בתחום זה חשובה מאוד האיכות. אנחנו צריכים לשנות את האיכות של הייצור. על אף שענף הייצור הוא מאוד חשוב בשנגחאי, בהחלט יכול להיות לנו ענף ייצור שונה, איכותי ונקי יותר מהיום. אם השינוי הזה יקרה נקבל יותר שטחי ציבור, יותר מוזיאונים, יותר תאטרון ואמנות כך שאיכות החיים בעיר תעלה". מסכמת ד"ר וואנג לין, מנהלת מחלקת השימור בעיריית שנגחאי.

סנסציה – בועת המתחמים מתחילה להתנפץ

אתמול פורסמה כתבה באתר The Marker בשם "מה הבעיה עם מתחם התחנה בתל אביב והאם שרונה הוא סיפור הצלחה?" בה חגי עמית הציג סקירה מעמיקה ומרשימה של המתחמים ההיסטוריים ברחבי הארץ אשר עברו שימור בשנים האחרונות ובדק האם המתחמים שהיו עד לאחרונה מוזנחים ועזובים הצליחו להפוך לאתרי תיירות משגשגים.

התשובה נמצאת בעצם השאלה – המילה מתחם. אין תהליך פחות אורבני, פחות מנותק ויותר יומרני מבחירת אזור בעל אופי, היסטוריה וסיפור, ואז ציור של קו כחול סביבו בגבולות גאוגרפיים תחומים ומיתוגו בשם חדש. סיפור של מקום הוא סיפור שלא ניתן לספר כיוון שהוא מורכב מהחוויות האישיות של כל האנשים שחיו ועברו במקום, של האירועים ההיסטוריים, הציבוריים והפרטיים, שהתרחשו בו ושל הזיכרונות בהם הוא מופיע. שימור של אזור כלשהו בעיר צריך להתבצע ע"י זיהוי החוזקות של המקום ותמיכה בהן. העיר יותר חזקה מכל נסיון של מנהלים לתחום ולהגדיר אותה.

"הרשויות המקומיות נזכרות באזורים נטושים שמשכו אליהם בעבר אוכלוסיות חלשות ופעילות עבריינית, מבצעות בהם מתיחת פנים – ומנסות למשוך את עמך ישראל לבוא ולהוציא את כספו במסעדות ובחנויות שנפתחות במקום."

מקום עירוני לעולם לא יהיה ניתן לתחום בקו. עצם ההתייחסות למקום בעיר כמתחם היא מתכון לכישלון. רחוב עירוני, או מקבץ רחובות עירוניים הם לא קניון שהלקוחות מגיעים אליו לשם מטרה אחת ואשר נמצא בבניין אחד סגור. רחוב עירוני (מצליח) הוא מקום בו אנשים חיים, מקום בו אנשים מתגוררים, עובדים, קונים, משחקים, נפגשים עם מכרים ופוגשים זרים. כמו כן, רחוב עירוני מצליח הוא רחוב שאין לו גבולות. ניתן להגיע אליו וממנו לכל מקום אחר בקרבתו, בעיקר ברגל אך גם בכלי תחבורה.

בשנות ה-80 הגיעה לארץ מגפת הקניונים האמריקאים הנבנים מחוץ לעיר עם פתיחתו של קניון איילון ונדמה שדבר לא יכול לעצור אותה (דיזנגוף סנטר אשר נפתח בשנת 1977 הוא באמת הקניון הראשון בישראל אך הוא משתלב בצורה טובה במרקם העירוני ולכן לא אתייחס אליו כאן). בשנות ה-90 התחילו לבנות את מתחמי הקניות הפתוחים בסגנון "ביג" – כולם מוטי רכב פרטי, מנותקים ונמצאים מחוץ למרקם העירוני והיוו מכת מחץ לעסקים הקטנים בעיר. מכת המחץ שהם ספגו כה חזקה כך שגם כאשר יתברר כי תרבות הקניונים היתה טעות – יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשקם את העסקים הקטנים שנפגעו או נסגרו בעקבות התהליך.

תמיר בן שחר מחברת הייעוץ הכלכלית צ'מנסקי בן־שחר – שייעצה בתהליך הקמת רבים מהמתחמים המדוברים – מעריך שאפילו "מר ישראלי", שרגיל לבלות בקניון סגור וסטרילי, מעריך את השימור. "אנחנו אולי תופשים עצמנו כאהבלים מוחלטים, אבל גם עמך ישראל, כשהוא מגיע למרכז העיר, למקום פתוח, יותר נעים לו להסתובב", אומר בן שחר.

בן שחר: "נכון שאנשים באים לא כדי לצרוך – אבל הם מייצרים תנועה רגלית. אם נעים להם, הם יוציאו את העשרה שקלים. צריך להבין שכל מקום מתאים לסוג האוכלוסיה שתגיע אליו. במבט היסטורי היינו בעולם של הקניונים, עברנו לפאוור סנטרים, וכיום אנחנו במגמה של מעבר למתחמים פתוחים".

יש משהו מצחיק באמירה של בן שחר כי "היום אנחנו במגמה של מעבר למתחמים פתוחים". ראשית העובדה שהוא קורא לרחוב "מתחם פתוח" מראה עד כמה המילה הזו השתלטה על השיח הציבורי והמקצועי ושנית, בראי ההיסטוריה, החיים מאז ומעולם התנהלו בתחומי הרחוב העירוני והעובדה שתרבות הקניונים ארכה (בישראל) 30 שנים בלבד לא אמורה להפתיע אותנו כלל.

לא ברור מתי מתכנני הערים, מנהלי הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה יבינו שמקום שבו אין חיים אותנטיים הוא לא מקום שיכול להצליח, משום בחינה. שימור הוא הוצאה כלכלית גבוהה במיוחד ומתחמי השימור שצוינו בכתבה, אשר מנותקים ממרקם החיים בערים, נאלצים לגבות דמי שכירות גבוהים על מנת להחזיר את ההשקעה בשיקום המימד הפיזי וכך מגיעים ל"מתחם" עסקים לא מגוונים המכוונים לקהל יעד כמעט אחיד, דבר שהופך את כל המקום להראות כמו מוזיאון שעווה. ומי מאיתנו יחזור פעמיים לאותו מוזיאון שעווה ?

אם מקבלי ההחלטות רוצים לגרום לאזור מוזנח ונטוש להתחדש עליהם לדאוג תחילה לחיבור המקום באופן נגיש, נוח ואינטואיטיבי להולכי רגל ואז לחקור ולהבין מה המאפיינים האותנטיים של המקום אותו הם מחדשים – ואותם לחזק ולהדגיש. זוהי נוסחה פשוטה שהוכיחה את עצמה אין ספור פעמים בעבר וכך ניתן לראות גם בדוגמאות שמוצגות בכתבה. השימור של המבנים, עם כמה שהוא חשוב, יכול להתבצע בשלבים הבאים.

הקשר בין שימור היסטורי לג'נטריפיקציה: המקרה של העיר הלבנה תל אביב

תקציר מחקר עבור תואר שני בלימודי מקרקעין MRE, הטכניון, 2013, ויטלי דובוב-דותן

שימור מוגדר כפעולה להבטחת המשך קיומם של מבנים הנושאים ערכים תרבותיים היסטוריים וארכיטקטוניים. מנקודת מבט ציבורית, נושא השימור העירוני זכה להכרה וחשיבות. עם זאת יש הטוענים כנגד השימור, בהיותו "נוסטלגיה" המעכבת פיתוח. יעוד ושימור בפועל של נכסים היסטוריים ואזורים היסטוריים הפך לכלי חשוב ופופולארי, אך במידה מסוימת שנוי במחלוקת, במאמץ לשמר שכונות במרכזי ערים ולקדם פיתוח כלכלי באזורים אורבאניים מדורדרים או במילים אחרות ליצור ג'נטריפיקציה.

המחקר עוסק בקשר בין שימור מבנים לתהליכים המאפיינים ג'נטריפיקציה ובפרט הגירה של אוכלוסייה ממעמד בינוני-גבוה במקרה של העיר הלבנה תל-אביב. העיר הלבנה תל אביב הוכרזה על ידי אונסק"ו בשנת 2003 כאתר מורשת תרבות עולמית ומאופיינת בריכוז גבוה של מבנים בסגנון הבינלאומי בארכיטקטורה. בעיר הלבנה כ- 4,000 מבנים בסגנון הבינלאומי, כ- 1,000 מהם הוכרזו לשימור.

השערות המחקר הן כי שיעור ההגירה לאזורים עם ריכוז גבוה של מבנים לשימור יהיה גבוה יותר מאשר לאזורים עם ריכוז נמוך של מבנים לשימור. כמו כן שיערנו כי לאורך השנים יתחולל שינוי חיובי ברמה הסוציו-אקונומית של האוכלוסייה והוא יהיה גדול יותר באזורים עם ריכוז גבוה של מבנים לשימור מאשר באזורים עם ריכוז נמוך.

הגורמים המשפיעים על הגירה הם רבים ולא רק כמות המבנים לשימור. בין גורמי ההשפעה נמצאים סביבה ידידותית, גיוון תרבותי, בטחון אישי, איכות וסגנון חיים, צפיפות המגורים, היצע של פארקים וכדומה. בדיקת מגמות ההגירה העלתה כי באזור הצפון הישן של תל-אביב, בו אחוז המבנים לשימור הוא נמוך ביותר (3%), מגמת ההגירה לא השתנתה במהלך השנים 2002-2010. לעומת זאת, באזור המע"ר של תל-אביב שבו אחוז גבוה מאוד של מבנים לשימור (46%) מגמת ההגירה בשנים 2002-2010 הייתה חיובית ביותר, מעל כל אזור אחר. בנוסף לכך, נמצא קשר חיובי בין אחוז המבנים לשימור לבין כמות האוכלוסייה שהיגרה לכל אזור. בנוסף לכך הראנו כי קיימים גורמים נוספים בעיר הלבנה תל אביב שחלקם השפיעו לחיוב על ההגירה לאזורים הנ"ל וחלקם השפיעו לשלילה. הקשר בין אחוז המבנים לשימור לבין העלייה במעמד הסוציו-אקונומי נבדק גם כן אך התוצאות לא התקבלו מובהקות או עקביות.

לסיכום, לא ניתן לומר כי כמות המבנים לשימור באזור משפיעה על הגירה בכלל או הגירה של אוכלוסייה ממעמד גבוה יותר לאזור באופן ישיר. בניינים לשימור הם אמנם בעלי ערך חברתי לא מבוטל אך יש לבצע עבודה מעמיקה יותר באמצעות רגרסיה ליניארית שתכלול את השפעתם של מירב הגורמים האפשריים על מנת לאמוד את הקשר במדויק.

לקריאת המסמך המלא: פרויקט סיום MRE, טכניון 2013 – ויטלי דובוב