השבוע נפגש ר' עיריית חיפה עם שגריר בלארוס בישראל ושוחח עמו על חיזוק היחסים בין ישראל לבלארוס ואף על חתימת ברית ערים תאומות בין חיפה לעיר גומיל (Gomel). במקרה, זו העיר בה נולדתי בשנת 1988 ולכן לא יכולתי שלא לרשום מספר מילים על העיר, על חיפה ומה שביניהן.

גומיל היא העיר השניה בגודלה בבלארוס (500 אלף תושבים), נוסדה באמצע המאה ה-12 ונמצאת באמצע הדרך בין מינסק לקייב. כמו חיפה, העיר ידועה כעיר תעשייה וכצומת מסילות רכבת חשוב שממנו ניתן להגיע ישירות לכל בירות האזור ואף למוסקבה. במרכז העיר עובר נהר גדול בשם סוז'.

בהקשר היהודי העיר היתה מרכז יהודי גדול עד מלחמת העולם ה-2 ושליש מתושביה היו יהודים. רובם הצליחו להימלט למזרח רוסיה אך כ4,000 מהם רוכזו בגטאות כאשר העיר נכבשה ע"י הנאצים ובשלב מאוחר יותר כולם הושמדו. כמו כן, זו עיר מרכזית בהיסטוריה של חסידות חב"ד.

בדומה לחיפה, גם גומיל סובלת מזיהום אוויר שנובע מהתעשייה הרבה בעיר: 52% מהתעשייה מוקדשת לייצור מכונות, 22% הם תעשיות כימיות וחומרי בניין והיתר ייצור מזון ושונות. יהיה מעניין לבדוק כיצד השלטונות בבלארוס (הידועה כ"דיקטטורה האחרונה באירופה" ונשלטת ביד רמה ע"י הנשיא האנטישמי לוקשנקו) מטפלים בזיהום האוויר בעיר והאם יונה יהב יכול ללמוד מהם כיצד להגן טוב יותר על בריאות תושבי עירו.

בנושא התחבורה ופתיחת חזית הים יש לחיפה עוד הרבה מה ללמוד. רשת התחבורה הציבורית בגומיל התחילה כאמור מהיותה צומת מרכזי ברשת מסילות הברזל של ברית המועצות (ואירופה).

היום העיר מצליחה לספק שירות יעיל ומהיר לתושבים באמצעות רשת אוטובוסים וטרלייבוסים (רכבת חשמלית על גלגלים) ושירות משלים של מוניות שירות. מסילת הברזל אמנם לא עוברת על גדת הנהר ומפרידה אותו מהעיר אך עד שנות ה-70 העיר לא באמת ניצלה את המשאב הטבעי המדהים שלה וחופיו. במהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת נבנתה (בתכנונו של סבא שלי יוסף דובוב, כלכלן ומתכנן ערים, ומי שעמד בראש מנהלת הפיתוח האורבני של העיר) חזית מוגבהת על גדת הנהר שגובלת לעיר העתיקה, עם טיילת ומזחים לסירות ובעצם כך פתחה את הגישה לנהר עבור תושבי העיר שנהנים ממנו עד היום ואף משתמשים בו כחוף רחצה בקיץ.

הנושא האחרון שחשוב לי לציין הוא נושא השימור ההיסטורי של המורשת הבנויה בגומיל ובחיפה. יש שיאמרו שחיפה היא עיר צעירה ללא מורשת בנויה ואין מה להשוות אותה לעיר אירופאית קלאסית בת 900 שנים, אך זה לא ממש נכון. חיפה בעלת היסטוריה של כמה מאות שנים שלאורכן הערים ההיסטוריות שהיו כאן נהרסו ע"י השליטים החדשים שהגיעו והאחרונה שבהם היא מדינת ישראל. ובכל זאת, נותר הרבה מה לשמר ובמהלך המאה ה-20 גם נבנו בחיפה מרקמים שלמים של ארכיטקטורה מרתקת ומדהימה ביופיה. אך היכן השימור של חיפה והשימור של גומיל ?על אף שרוב העיר הופצצה במהלך מלחמת העולם השניה, בשנים שלאחר המלחמה ועד היום דואגים לשפץ ולשמר כל פיסת בניין היסטורי. בעיר אף נהגו, בעבר לפחות, לגייס קבוצות של תושבים (בתשלום) לשיפוץ וצביעה של חזיתות בניינים – והכל במימון העירייה.

לסיכום, אמנם גומיל היא עיר לא ממש מפורסמת בקרב הציבור הרחב אך אם באמת תיחתם ברית ערים תאומות עם חיפה כולי תקווה שהקשרים שיירקמו יהיו לא רק בנושאי תרבות ואקדמיה אלא שחיפה תשכיל ללמוד מהניסיון העשיר של גומיל בכל הנוגע לפיתוח אורבני, כלכלי ושימוש מחדש במבני ציבור.

כל התמונות המצורפות לקוחות מוויקיפדיה – קישור